המדפיס נכסים רובע המדינה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

פסק-דין

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) מיום 22.7.2021 בת"א 39759-03-19, בגדרה קיבל בית המשפט באופן חלקי את בקשת המבקשת להורות לרשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה 1 (להלן: הרשות), להשלים את הליכי הגילוי והעיון במסמכים ספציפיים.

רקע והליכים קודמים

2.ביום 17.3.2019 הגישה המבקשת כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד הרשות ונגד ועדת ההשגות באגף לשומת מקרקעין במשרד המשפטים. בתמצית, יצוין כי כתב התביעה נסוב על טענות המבקשת ביחס לאופן חישוב השומה שנקבעה לה עת רכשה מהרשות זכויות חכירה ושימוש בנכס המוכר כבניין ״המדפיס הממשלתי״ המצוי בירושלים.

בין הצדדים התנהל הליך גילוי מסמכים, שבמהלכו דרשה המבקשת מהרשות לגלות מסמכים הרלוונטיים, כך נטען, להליך קביעת השומה בעניינה. הרשות הגישה הודעה מטעמה וצירפה לה תצהיר גילוי מסמכים הכולל 210 פריטים שונים (להלן: התצהיר), ובהם מסמכים אשר הוגדרו על-ידה כחסויים מאחר שהם כוללים תרשומות פנימיות בין גורמי הרשות, לרבות, מזכרים; הודעות דואר אלקטרוני; גיליונות טיפול; סיכומי דיונים פנימיים; מסמכי רקע לעסקאות; החלטות הנהלה ועוד. בהודעת הרשות נטען כי חשיפת המסמכים עלולה להרתיע את עובדי הרשות מלהביע את דעתם ובכך לגרום ל״אפקט מצנן״ בעסקאות עתידיות. מנגד, טענה המבקשת כי אין כל הצדקה לחיסיון הנטען בנוגע למסמכים שפורטו בתצהיר הגילוי שהוגש מטעם הרשות. עוד הוסיפה המבקשת, כי התצהיר לא כלל מסמכים אשר הופיעו בדרישת הגילוי, לרבות מסמכים שהוחלפו בין הרשות לבין לשכתה המשפטית אגב בירור השגותיה של המבקשת. בתגובה לטענה זו הוסיפה הרשות כי ״הבקשה כללית ולא ממוקדת. מסמכים שאינם בגדר חסויים הוגשו, התכתבויות חסויות״.

החלטת בית המשפט המחוזי

3.בהחלטתו מיום 22.7.2021, הורה בית המשפט המחוזי להמציא לעיונו 37 פריטים מבין הרשימה המפורטת בתצהיר הגילוי מטעם הרשות, טרם קבלת החלטה בעניין חסיונם, ודחה את בקשת המבקשת לגילוי יתר המסמכים שפורטו בתצהיר והוגדרו על-ידי הרשות כחסויים. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי הוא ברר את המסמכים האמורים, לדבריו, על-פי מבחן "השכל הישר והיגיון הדברים" ושקילת טיב המסמכים.

באשר לבקשת המבקשת להורות לרשות להמציא לעיונה אף את המסמכים שהוחלפו בינה לבין הלשכה המשפטית שלה, אגב בירור השגותיה של המבקשת, ואשר לטענת המבקשת כלל לא פורטו בתצהיר הרשות (סעיף 3.9 לרשימת המיון הראשוני שהגישה המבקשת; ראו נספח 6 לתגובת הרשות), הורה בית המשפט המחוזי אך על המצאת ״החלטה הסופית של הרשות לעניין עמדתה בפני ועדת ההשגות המשפטית״ אשר סומן "כא" בהחלטתו (להלן: מסמך מס' כא).

4.לשם השלמת התמונה, יצוין כי ביום 29.8.2021, לאחר שבית המשפט המחוזי עיין במעמד צד אחד ב-37 הפריטים שגילויים התבקש, כאמור בהחלטתו לעיל, הוא הורה על גילויים למבקשת, זאת לאחר שלא מצא כי "הגילוי עלול לפגוע בשיח חופשי של עובדי המשיבות".

מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

5.בבקשתה, מעלה המבקשת שתי טענות עיקריות. הראשונה, היא כי בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס בהחלטתו לבקשתה לגילוי המסמכים שהוחלפו בין הרשות לבין הלשכה המשפטית אגב בירור השגותיה. השנייה, היא כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה לרשות להעביר לעיונו רק חלק מבין המסמכים שנכללו בתצהיר מטעמה ואשר לגביהם נטענה טענת חיסיון, וכי היה עליו לעיין במלוא המסמכים שהתבקשו בטרם הורה על חסיונם של מי מהם. עוד לטענת המבקשת, ההנמקה הכללית והתמציתית ביחס להבחנה בין המסמכים שבית המשפט המחוזי הורה להעבירם לעיונו לבין אלו שנדחתה הבקשה לעיון בהם, מצדיקה את קבלת הערעור.

6.בתשובתה לבקשת רשות הערעור, סומכת הרשות ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, ומוסיפה, בין היתר, כי בית המשפט לא חייב לעיין במסמכים אשר נטען לגביהם חיסיון, וזאת בעיקר שעה שמדובר במסמכים בהיקף של מאות עמודים.

7.יצוין כי ביום 5.1.2022 הגישה המבקשת בקשה להגיב לתשובת המשיבות, ואולם, למבקשת לא נתונה זכות מוקנית להגיש תגובה כאמור, ואף לגוף העניין, לא ראיתי צורך בהשלמת טיעון מטעמה.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. אקדים את המאוחר ואציין כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

המסמכים המפורטים בתצהיר

9.עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מעלה חוסר בהירות בדבר הבסיס להבחנה בין 37 הפריטים הנזכרים בתצהיר הגילוי – לגביהם הורה בית המשפט המחוזי להעבירם לעיונו, לבין שאר המסמכים המפורטים בתצהיר, אשר לגביהם נקבע כי הם יישארו חסויים. כל אשר צוין בהחלטה הוא כי בית המשפט שקל את טיב המסמכים על-פי ״מבחן השכל הישר והגיון הדברים ובשים לב בין היתר לכך שהרשות גילתה חלק מהמסמכים, אשר תחילה הוגדרו על-ידה כחסויים ומסמכים אחרים, המנויים תחת אותה כותרת, נותרו חסויים״. ואולם, נראה כי נימוק כללי זה אינו מבהיר כלל את טיב ההבחנה שבוצעה בין המסמכים השונים ואת היסוד לה. הפסיקה עמדה זה מכבר על חשיבותה של הנמקה, ולו תמציתית, של הכרעה שיפוטית, בהיותה כלי עזר בידי הצדדים לשם הבנת ההכרעה בעניינם, וכן מאחר שזו מאפשרת לערכאת הערעור להעביר את ההכרעה הרלוונטית תחת שבט ביקורתה (ראו: רע"א 8267/19 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עזבון אשר כהן בע"מ, פסקה 8 והמקורות המובאים שם (28.1.2020)).

אשר על כן, יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים את החלטתו ויבהיר מה עמד בבסיס ההבחנה האמורה בין המסמכים השונים. בית המשפט המחוזי יהיה רשאי לשנות מהחלטתו ולהורות כי המסמכים שבהם לא עיין יומצאו אף הם לעיונו, והכל לפי שיקול דעתו.

המסמכים שעמדו לפני ועדת ההשגות המשפטית

10.המבקשת ביקשה, כאמור, אף את גילוי המסמכים שעמדו לפני ועדת ההשגות המשפטית עת שזו קיבלה החלטה בעניינה. ואולם, בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לבקשה זו במסגרת החלטתו (לבד מהוראה על המצאת מסמך מס' כא אשר אין בו כדי לענות על בקשת המבקשת). במצב דברים זה, אין מנוס מהשבת הדיון אף בסוגיה זו לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים החלטתו בנדון.

11.סוף דבר: מבלי להביע עמדה לגופם של דברים, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בהתאם לאמור בפסקאות 9 ו-10.

הרשות תישא בהוצאות המבקשת בסך של 3,000 ש"ח.

ניתן היום, ט' בשבט התשפ"ב (11.1.2022).