בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מריה לורטו סרנו ואח'

פסק-דין

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה), בה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש לממש משכון שרשום על נכס מקרקעין חקלאי השייך למשיבה.

2.המשיבה ובעלה ניהלו חשבון בבנק המבקש החל מאמצע שנות התשעים. לשותפו העסקי של הבעל היה ייפוי כוח לעשות פעולות בחשבון. בשלב מסוים ביקש הבעל להימחק מהחשבון והחשבון נותר על שמה של המשיבה בלבד. לאחר מספר שנים התעורר סכסוך בין המשיבה ובעלה לבין השותף העסקי וייפוי הכוח בוטל. הסכסוך התעצם לכדי תביעה שהוגשה נגד השותף. המשיבה הוסיפה והגישה תביעה נגד הבנק בטענה שעשה יד אחת עם השותף או שהתרשל ואיפשר לו לגזול כספים מחשבונה. יחד עם התביעה הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי נתן החלטתו בבקשה לסעד זמני בהתבסס על כתבי הטענות שהובאו בפניו וללא דיון במעמד בעלי הדין, ונעתר לבקשה. הוא קבע כי הרושם העולה מעיון בבקשה ובתגובה לה הינו כי התנהגותו של המבקש סייעה לשותף לבצע חיובים בחשבון המשיבה שלא כדין. כמו כן, ציין כי אם תוכחנה טענותיה של המשיבה קיים סיכוי בלתי מבוטל כי האחריות למעשים אלה תוטל בחלקה על המבקש.

3.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה החלטתי לדון כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פיה. בשורה של סוגיות מרכזיות קיימת מחלוקת עובדתית ניכרת בין בעלי הדין. כך למשל, בעוד המשיבה טוענת כי לא הייתה מודעת לפעולות שנעשו בחשבון, וכי אינה דוברת עברית ולפיכך לא הבינה את דברי פקידי הבנק, טוען המבקש כי למשיבה ניתן מידע לגבי הנעשה בחשבונה וכי היא דוברת עברית ברמה טובה. המבקש מוסיף וטוען כי המשיבה ובעלה אישרו בחתימתם פעולות שנעשו בחשבון וכן קבלת מידע על מצב החשבון. כמו כן, המשיבה טוענת כי לא הייתה מודעת לכך שיחד עם חשבון המט"ח נפתח על שמה ועל שם בעלה חשבון שקלי ואילו המבקש טוען כי למשיבה חשבון אחד בלבד שהוגדר בעת פתיחתו, בידיעת המשיבה ובעלה, כחשבון "עו"ש + מט"ח". המשיבה אף טוענת כי החוב בחשבון נובע מפעולותיו של השותף ואילו המבקש טוען כי החוב שבחשבון הינו תוצאה של פעולות המשיבה ובעלה. המבקש אף טוען כי יפוי הכוח שניתן לשותף בוטל עוד בשנת 2003. מחלוקת נוספת נוגעת לפגישה שהתקיימה בבנק ביום 8.4.04, בה הבטיחו בעלה של המשיבה והשותף, לטענת המבקש, לכסות את החוב בחשבון. המשיבה לעומת זאת טוענת כי בישיבה זו סוכם כי חשבונה יזוכה באופן שלא תיוותר בו יתרת חוב - דבר שלא נעשה. לאור המחלוקת העובדתית הרחבה שבין בעלי הדין, סבורני כי לא ניתן להעדיף עמדת אחד מהם על פני עמדת האחר מבלי שיחקרו המצהירים מטעם הצדדים בחקירה נגדית ולו בקצרה. כיוון שגם שאלת מאזן הנוחות אינה חד משמעית במקרה דנא, איני רואה מנוס אלא להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי.

4.הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בבקשה למתן סעד זמני מחדש, לאחר דיון בו ייחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין. עד להכרעה יעמוד בעינו הצו הזמני שניתן בבית משפט קמא. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה בטבת התשס"ז (15.1.2007).