דגני שפירא ושות' עו"ד ואח' נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה

פסק-דין

1.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. הבעתי דעתי בפני באת כוח המשיבה כי לא היה מקום ליתן את הסעד הזמני שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בסעד זמני לפיו חויבו המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט סכום כסף של 736,000 ש"ח. החיוב הושת בגדרה של תובענה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשים על סכום של 4.7 מליון ש"ח. אכן, בית המשפט מוסמך ליתן סעד כספי זמני, אלא שהשאלה העיקרית היא האם ומתי ראוי להפעיל את שיקול הדעת למתן צו כאמור. אילו היה מדובר בתשלום עיתי, הרי שבנסיבות מסוימות וחריגות ניתן לעשות כן. במקרה הנוכחי אין מדובר בסעד עיתי דוגמת דמי שכירות. משאין מדובר בסעד עיתי, נראה כי מתן סעד כאמור הינו שווה ערך מבחינות מסוימות למתן פסק דין עוד טרם שמיעתו של המשפט. במקרה הנוכחי מועלות טענות שונות מצד הנתבעים, כולל טענות קיזוז ואינני נדרש לכל אלה. מכל מקום, משהפרקליטה שמעה את עמדתי הודיעה היא כי היא מסכימה שהערעור יתקבל. כל זאת לאחר שעו"ד דגני, המבקש 2, הצהיר כי הוא מסכים שימונה כונס נכסים כסעד זמני לשם איתור וחיפוש של נכסים של הנתבעים בתובענה. בהמשך לכך אפשר וניתן יהיה להפעיל סעדים זמניים מקובלים.

2.אי לכך הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 2.11.06 מבוטלת. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' בניסן תשס"ז (25.3.07).