Section 3 of חוק הבוררות המסחרית הבין־לאומית, התשפ״ד–2024, תחולה וסייגים לתחולה.

(א)חוק זה חל על בוררות בין־לאומית בעניין מסחרי, ולא יחולו על בוררות כאמור ההוראות לפי חוק הבוררות, התשכ״ח–1968; קבעה אמנה בין־לאומית שמדינת ישראל צד לה הוראות המסדירות עניינים שחוק זה חל עליהם, יידונו עניינים אלה בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן.

(ב)חוק זה יחול רק אם מושב הבוררות נמצא בישראל; על אף האמור, סעיפים 9, 10, 24 עד 26, 44 ו־45 יחולו גם אם מושב הבוררות נמצא מחוץ לישראל.

(ג)בוררות בין־לאומית היא בוררות שמתקיים לגביה אחד מאלה:

(1)מקומות העסקים של הצדדים להסכם הבוררות נמצאים בתחומי שיפוט שונים בעת כריתת ההסכם האמור;

(2)אחד מהמקומות שלהלן נמצא מחוץ לתחום השיפוט שבו נמצאים מקומות העסקים של הצדדים להסכם הבוררות:

(א)אם מושב הבוררות נקבע בהסכם הבוררות או מכוחו – מושב הבוררות;

(ב)המקום שבו נועד להתבצע חלק מהותי של ההתחייבויות במסגרת היחסים העסקיים בין הצדדים להסכם הבוררות;

(ג)המקום שהקשר שלו לנושא הסכסוך בין הצדדים להסכם הבוררות הוא ההדוק ביותר;

(3)הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד.

(ד)לעניין סעיף קטן (ג) –

(1)היה לאחד הצדדים להסכם הבוררות יותר ממקום עסקים אחד, יראו כמקום העסקים שלו את מקום העסקים שהקשר שלו להסכם הבוררות הוא ההדוק ביותר;

(2)לא היה לאחד הצדדים להסכם הבוררות מקום עסקים, יראו כמקום העסקים שלו את מקום מגוריו הרגיל.

(ה)אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות חוק שלפיהן לא ניתן ליישב סכסוך מסוג מסוים באמצעות בוררות או מהוראות חוק שלפיהן ניתן ליישב סכסוך מסוג מסוים באמצעות בוררות רק בהתאם להוראות הקבועות באותו חוק או שנקבעו מכוחו.