Section 14 of פקודת המסחר עם האויב, 1939, הוראות לזמן מעבר בעניין אזורים שפסקו מהיות ארץ אויב, או שהפסיקו לנהוג בהם כבארץ אויב.

(1)מקום שלאחר המועד המיועד פוסק איזור כל־שהוא מהיות ארץ־אויב (בין מפני היותו תפוס בידי מדינת ישראל או מעצמה שהיא בת־בריתה של מדינת ישראל, בין משום שאינו תפוס עוד בידי מעצמה שאתה עומדת מדינת ישראל בקשרי מלחמה ובין בגלל סיבה אחרת כל־שהיא) ינהגו באותו איזור – לצרכי הסעיפים 6, 7 ו־9 ולצרכי כל צו שניתן לפי סעיף 9 הנ״ל, פרט לכשניתנה הוראה מפורשת בכל צו כזה, כאילו לא חלה שום פסיקה כזאת, עד לאותו זמן שיהיה שר האוצר עשוי לנקוב אותו בצו.

(2)ההוראות הקודמות של סעיף זה תחולנה – בכל הנוגע בכל דבר שנעשה או שלא־נעשה אחרי המועד המיועד – על כל איזור, שפסק מהיות ארץ אויב ביום העשירי ביולי, 1943, או לאחריו, אבל בכל הנוגע כנ״ל לפני המועד המיועד, תחולנה כשם שהן חלות על כל איזור שפסק מהיות ארץ אויב לאחר המועד המיועד.

(3)מקום שניתן – לפי סעיף־קטן (1) של סעיף 2 (המייפה את כוחו של שר האוצר להורות בצו כי ינהגו באיזור – לצרכי הפקודה הזאת כבארץ אויב) – צו המורה שינהגו באיזור כל־שהוא כנ״ל, ואותו צו הופקע או שונה – בין לפני המועד המיועד ובין לאחר־מכן – עד־כי אינו חל יותר על אותו איזור, תחולנה הוראותיו הקודמות של סעיף זה – בהסגלות הנחוצות – על אותו איזור, כאילו פסק האיזור מהיות ארץ־אויב עם הפקעתו של הצו או שינויו, הכול לפי העניין.

(3א)בסעיף זה, המונח ”המועד המיועד“ מובנו היום העשרים־ושמונה באוקטובר, 1943.

(4)הוראותיו הקודמות של סעיף זה לא תהיה להן נפקות על כל דבר שנעשה או לא נעשה באותו יום או לאחר־מכן, ביחס לאיזור כל־שהוא, אשר היה סמוך לפני היום השלושים בנובמבר, 1944, איזור הנתון לריבונותה של מעצמה שאתה נמצא אז מלך בריטניה בקשרי מלחמה.