OrdinanceThe binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 223א of פקודת המכס [נוסח חדש], הגדרות – פרק שלושה עשר א׳.
This section is in פרק שלושה עשר א׳: אמצעי אכיפה מינהליים / סימן א׳: הגדרות
223א. הגדרות – פרק שלושה עשר א׳
תיקון: תשע״ח
בפרק זה –
”יבואן“ – בעל טובין המיובאים לישראל שהוא אחד מאלה:
(1)מי שמייבא טובין לצורכי עסק;
(2)מלכ״ר או מוסד כספי, המייבא טובין לצורך פעילותו;
(3)מי שמייבא טובין לשימוש עצמי, שמתקיימים לגביו תנאים שקבע שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים;
”יצואן“ – בעל טובין המבקש לייצאם מישראל, שהוא אחד מאלה:
(1)מי שמייצא טובין לצורכי עסק;
(2)מלכ״ר או מוסד כספי, המייצא טובין לצורך פעילותו;
(3)מי שמייצא טובין לשימוש עצמי, שמתקיימים לגביו תנאים שקבע שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים;
”מלכ״ר“, ”מוסד כספי“ ו”עסק“ – כהגדרתם בחוק מס ערך מוסף;
”שימוש עצמי“ – כהגדרתו בסעיף 129.
The text on this page is adapted from the entry פקודת המכס [נוסח חדש] in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.