Section 25 of פקודת התעבורה [נוסח חדש], סמכותו של שופט תעבורה.

(א)מי שנתמנה שופט תעבורה לענין פקודה זו מוסמך לדון באלה:

(1)עבירות תעבורה;

(2)עבירות לפי הסעיפים 2, 17, 39, 40, 41 ו־46 לפקודת הביטוח, ולפי סעיף 48 לפקודה האמורה במידה שהוא מתייחס לעבירות שפורטו בפסקה זו;

(3)עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957, ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב;

(4)עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), תשכ״ד–1964;

(5)עבירות על חוק למניעת מפגעים, תשכ״א–1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי רכב;

(6)עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל״ז–1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב;

(7)עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ״ז–1997;

(8)עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס״ו–2005;

(9)עבירות לפי חוק אוויר נקי, התשס״ח–2008, אם העבירות נוגעות לרכב מנועי;

(10)עבירות לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע״ו–2016;

(11)עבירות לפי סעיפים 59ו ו־59יח לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל״א–1971;

(12)ערעור על החלטת בית דין לתעבורה לפי סעיף 24 לחוק הפרות תעבורה מינהליות.

(ב)(בוטל).

(ג)אין הוראות סעיף זה באות לגרוע מסמכות שופטים שאינם שופטי תעבורה לדון בעבירות תעבורה או בערעורים על החלטות בית דין לתעבורה לפי סעיף 24 לחוק הפרות תעבורה מינהליות.

(ד)לגבי העבירות המפורטות בסעיף קטן (א)(1) עד (11), לגבי ערעור על הפרות תעבורה כאמור בסעיף קטן (א)(12) ולגבי סמכויותיו האחרות לפי פקודה זו דין שופט תעבורה כדין שופט בית משפט שלום ויהיו לו כל הסמכויות המסורות לשופט בית משפט שלום.