עאדל מתעב ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופט י' שפירא) בפסק דינו בעת"מ (י-ם) 24934-09-10 מיום 31.5.12 לא נעתר לעתירתו המינהלית של המערער 1 ליתן לו רשיון ישיבת קבע במדינת ישראל, לאחר שהמשיב והועדה הבינמשרדית ההומניטרית דחו את בקשתו (זאת לאחר שהנושא הוחזר אליהם בעת"מ (י-ם) 9005-09-08 (השופט נ' סולברג) ביום 21.7.09). מכאן הערעור הנוכחי.

ב. כדי לקצר במקום שאין צורך להאריך בו, אציין תחילה רק כי בדיון ראשון בתיק (בפני הרכב השופטת ארבל והשופטים הנדל וזילברטל (7.10.13)) הוחזר הנושא לועדה הבינמשרדית.

ג. ובאשר להמשך, הנה החלטתנו מיום 7.5.15, שנביא במלואה:

"המערער 1 (להלן: "המערער") – שוהה ותיק בישראל, יליד חברון (1978), מצוי במצב מיוחד, בכך שאינו רשום במרשם התושבים בישראל ואף לא ברשות הפלסטינאית, והגם שיש לו דרכון ירדני לא ברור מעמדו בירדן. הוריו ואחיו תושבי ישראל. בעקבות דיון בערעור בבית משפט זה, החליטה הועדה הבינמשרדית (מכתב מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה מיום 22.6.14), להעניק לו אשרת ישיבה מסוג ב/1 (שהיית תייר ורישיון עבודה) לשנה. אשרה זו הוענקה לאחר הבדיקות הרלבנטיות, שנתארכו מהיעדר רישום במרשם, רק בדצמבר 2014. נאמר כי בתום השנה יוכל להגיש בקשה חדשה. לטענת המערער, לאחר כל הבדיקות שנערכו לגביו בהליכים שונים, יש מקום לשדרגו כדי לאפשר לו זכויות כמו לבני משפחתו מה גם שבשל אופי רשיון העבודה שניתן יש קושי כנטען במציאתה. לדברי בא כוח המשיבה, יידון עניינו משתוגש בקשה, והאפשרויות להלכה כוללות גם שדרוג, בלא שניתנה התחייבות.

נראה לנו כי בסופו של יום ראוי שיימצא פתרון קבוע למערער, אך איננו מבקשים להקדים בשלב זה את המאוחר, קרי, את ההחלטה שתינתן לאחר שנה. אנו סבורים כי יש מקום לחידוש הבקשה לקראת דצמבר 2015, כך שתידון בהקדם האפשרי כדי לא להותיר את המערער בלא מעמד. אנו יוצאים מן ההנחה, כי הועדה הבינמשרדית תדון בלב פתוח במגמת פתרון יעיל. בשלב זה לא יורחק המערער מישראל. הודעה מטעם המשיבה תוגש עד סוף ינואר 2016. המערערים יוכלו להגיב תוך 15 יום לאחר מכן, ובעקבות זאת יוחלט באשר להמשך הטיפול."

ד. בהודעה מטעם המשיב שהוגשה בסופו של יום ביום 22.3.17 נאמר, כי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה קיבל את המלצת הועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים, גם בעקבות המלצתנו, והחליט להעניק למבקש רשיון ישיבה ארעי מסוג א/5 לשנה, בכפוף לעמידה בהוראות נהלי הרשות הרלבנטיים. בעקבות זאת באה לפנינו תגובה מטעם המערערים (24.4.17), שביקשה כי ייקבע מתוה להסדרת מעמד קבע למבקש, נוכח רצף טעויות כנטען לגביו והיעדר מעמד.

ה. בהחלטתנו מיום 25.4.17 נאמר כלהלן:

"קראנו את תגובתה של באת כוח המערערים, שיש בה גם רכיב אנושי הקשור במיוחד בתולדותיו של המערער (צ"ל 1 - א"ר) ובנסיבותיו האישיות של המערער 1. נראה לנו כי יש טעם במידה רבה בדברים. אכן, הענקת א/5 לשנה הוא צעד גדול קדימה. שאלתנו היא – האם ניתן לקבוע מעתה, בהנחה של התנהגות נאותה של המערער 1 והיעדר סירכה פלילית או בטחונית, מתוה ולוא למספר שנים להסדרת קבע של מעמדו? נודה אם גורמי המדינה יידרשו לכך תוך 30 יום, ואנא ללא הארכות, נוכח פרישת שניים מחברי ההרכב. עם קבלת ההודעה, שאנו מקוים שתהא משביעת רצון, וניתן יהיה לסיים את הטיפול בערעור."

ו. ביום 24.5.17 השיב המשיב (וגם נכתב למערער), כי ההחלטה ליתן א/5 לשנה ניתנה מטעמים הומניטריים יחודיים לנסיבות התיק, וכי היא החלטה חדשה, וכמות שציינו גם אנו בחינת "צעד גדול קדימה", והמעמד הארעי א/5 מאפשר מיצוי "זכויות סוציאליות רבות"; נאמר כי מדובר בהחלטה סבירה במתחם שיקול הדעת הרב הנתון למשיבים, ועל כן אין מקום להתערבות בה.

ז. לאחר העיון החלטנו בנסיבות כי אכן מיצה הערעור עצמו, משנעשה צעד חשוב לעבר המערער 1, בנתון לאמור להלן. הענקת א/5 היא פריצת דרך בתיק, והיא משדרגת את המערער 1 באופן משמעותי שכן א/5 משמעו כידוע – בין השאר – זכויות של עבודה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות. הדעת נותנת, בלא שניטע כל מסמרות, כי נוכח ייחודיות תולדותיו של המערער ו"הקלישות התקדימית" של הפרשה הנה, בנסיבות ייחודיות אלה, ככל שהתנהגות המערער במשך התקופה בה ניתן לו א/5, תהא ראויה, יישקל בחיוב ההמשך, בחינת "המתחיל במצוה אומרים לו גמור". כך, שכן הדעת נותנת כי א/5, שאופיו וטבעו הוא המשכי, לא ניתן למערער 1 בכוונה שייקטע כתום שנה אחת. יש לקוות איפוא כי התנהגות המערער 1 תהיה ראויה באופן שיאפשר לרשויות לשקול בחיוב את ההמשך, ושוב – איננו נוטעים מסמרות. בנתון לכך מתקבל הערעור חלקית לפי האמור. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' בסיון התשע"ז (28.5.2017).