אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואח' נ' צוקי ארסוף בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.הערעור שבפנינו מופנה נגד החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק) לדחות את בקשת המערערים לצרפם כמשיבים בעתירות מינהליות מסוימות.

2.סיפור המעשה הינו סבוך משהו ואין לנו צורך להיזקק לכל פרטיו ודקדוקיו. הסכסוך נוגע לשטח קרקע המשתרע על כמה עשרות דונמים והנמצא בתחומו של המשיב 7. בעבר היה מיועד השטח לחקלאות. בשנת 2000 אושרה תוכנית חש/5/8 (להלן - התוכנית הקיימת), שלפיה שונה ייעוד השטח מייעוד חקלאי למגורים. הזכויות בקרקע נמכרו במהלך השנים וכנראה שהזכויות נתונות כיום בידי המשיבה 1. מעת לעת הועלו טענות לפיהן גופים שונים המעוניינים לבנות על השטח פועלים באופן שאינו תואם את התוכנית הקיימת ואת דיני התכנון והבנייה. ביום 26.3.07 החליטה המשיבה 3 להפקיד תוכנית שמטרתה ביטול התוכנית הקיימת. זמן מה לאחר מכן הוגשו לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב עתירות נגד אותה החלטה. ביום 25.6.07 דנה המשיבה 3 בנושא פעם נוספת. בתום הדיון החליטה המשיבה 3, כי תוכן תוכנית חדשה שתבוא תחת התוכנית הקיימת וכן היא אסרה על הוצאת היתרי בנייה לגבי השטח. בעקבות החלטה זו תוקנו העתירות. המערערים ביקשו להצטרף כמשיבים בעתירות. להשקפתם, אין מקום לביטול החלטתה של המשיבה 3 מיום 25.6.07. כאמור, בית המשפט דחה את בקשת ההצטרפות. בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי אם תתקבלנה העתירות, תישאר התוכנית הקיימת כמות שהיא, והרי מדובר בתוכנית העומדת בתוקף מאז שנת 2000, שהמערערים השלימו עם קיומה. אם תוצאת הדיון תהא דחייתן של העתירות, ברור שאין למערערים על מה להלין, שהרי אף הם מעוניינים בדחיית העתירות, כעמדתה של המשיבה 3.

3.השאלה הראשונה שיש להתייחס אליה הינה שאלה דיונית והיא האם המערערים נקטו בהליך נכון, שעה שהגישו ערעור. ההחלטה עליה משיגים המערערים הייתה שלא לצרפם כמשיבים בהליך של עתירה מינהלית. אין צורך להידרש לשאלה מה הייתה דרך התקיפה הנכונה אילו היה מדובר בהחלטה שניתנה בהליך אזרחי ולא בהליך מינהלי. סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן - החוק) מסדיר את דרך התקיפה של "החלטה אחרת" בהליך המתנהל בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. בסעיף 12(ב) לחוק נימנות החלטות מסוגים שונים, אשר ניתן לתוקפן על דרך בקשת רשות ערעור. החלטה שאינה נכנסת בגדר אחד מאותם סוגים אינה ניתנת לתקיפה, אלא בגידרו של ערעור על פסק הדין. החלטה לדחות בקשת הצטרפות אינה נמנית עם סוגי ההחלטות הבאות תחת המונח "החלטה אחרת". מכך מתחייב שדרך התקיפה של החלטה כאמור הינה באמצעות ערעור (ראו והשוו, בר"מ 2805/06 מזרחי נ' עמידר החברה לשיכון ישראל בע"מ (לא פורסם, 12.7.06)). אם לא תאמר כן, לא ניתן יהיה כלל לתקוף את אותה החלטה. תוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת. מכאן שהמערערים נקטו בדרך הדיונית הנכונה עת שהגישו ערעור נגד החלטתו של בית משפט קמא. בקשת רשות הערעור שהוגשה - נמחקת.

4.לגופם של דברים, סבורים אנו כי יש ממש בערעור. מן החומר עולה, למצער, כי במהלך השנים גילתה המערערת 1 (להלן - המערערת) מעורבות בסוגיית התכנון של שטח הקרקע שהתוכנית הקיימת חלה לגביו. השטח נמצא בקירבת מקום לחוף הים וכן בסמוך לגן הלאומי חוף השרון. מעמדה הציבורי של המערערת וכן מעורבותה בנושא התכנון של השטח בו מדובר, בהחלט מצדיקים את צירופה כמשיבה בהליך. יצוין, כי המשיבה 3 תמכה בצירוף, אף שציינה כי אין זהות מלאה בין עמדתה שלה לבין עמדתה של המערערת. אף אין לומר כי בקשת ההצטרפות נגועה בשיהוי. בהקשר זה נעיר, כי הדיון בעתירות קבוע בפני בית משפט קמא ליום 16.9.07. צירופה של המערערת להליך בשעה זו לא יגרום לדחיית הדיון. משעמדתנו היא כי יש להורות על צירופה של המערערת, אין עוד חשיבות מעשית או אחרת לשאלה האם יש אף לצרף כמשיבים את המערערים 2 ו-3.

5.אשר על כן, הננו מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים ולצרף את המערערת בלבד כמשיבה נוספת. המערערת תגיש את תשובתה לעתירות עד ליום 10.9.07. כל אחד מן המשיבים הבאים יישא בשכר טרחת עו"ד בסכום של 4,000 ש"ח לזכות המערערת: 1, 2, 4, 5, 6 ו-7.

ניתן היום, כ"ג באלול התשס"ז (6.9.07).