עיריית פתח תקווה נ' קשת היפרטוי ש.מ ואח'

פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1.לפני מספר שנים החליטה המערערת על שינוי בהתנהלותה בכל הנוגע לחיובי ארנונה לגבי מחסנים. המערערת החליטה כי נכסים מסוימים המוחזקים על ידי המשיבות לא יסווגו עוד כ"מחסנים" אלא על פי הסיווג של "עסקים ומסחר". עד לשינוי האמור נהגה המערערת לפצל את החיוב בארנונה באשר לנכסים בהם מדובר באופן שהמחסנים סווגו באופן נפרד מחלקם האחר של הנכסים. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב קיבל עתירה של המשיבות נגד ההחלטה האמורה. מכאן הערעור שבפנינו.

2.טענתן המרכזית של המשיבות הייתה כי השינוי שנעשה על ידי המערערת היה בגדר שינוי בלתי חוקי, שכן מנוגד הוא לחוקי ההקפאה. עוד נטען כי מדובר בשינוי של מדיניות, שינוי שלא ניתן לעשותו אלא באישורם של שר הפנים והאוצר. הטענות נתקבלו, כאמור, על ידי בית משפט קמא.

3.אנו סבורים שבית המשפט לעניינים מינהליים טעה בקבלו את העתירה. מוכנים אנו להניח שאכן מדובר בשינוי מדיניות מצידה של המערערת. ברם, אף אם מדובר בשינוי של מדיניות אין המערערת מנועה מלשנות מדיניותה כאשר מדובר בטעות בהתנהלותה בשנים עברו. במלים אחרות, אם הפיצול שנעשה בעבר בנכס אחד בין המחסן לבין החלק האחר היה מוטעה, רשאית המערערת לתקן את טעותה. כפי שנאמר בעבר, אין מטרתם של חוקי ההקפאה להנציח או להקפיא טעויות של הרשויות המקומיות. אם אומנם מדובר בטעות, אין ספק שהרשות המקומית רשאית לתקנה. זאת, בין אם מדובר בטעות הנוגעת לנכס קונקרטי ובין אם מדובר בטעות בעלת נפקות לגבי נכסים רבים. נבהיר, כי למשיבות יש טענות לגופם של דברים וטענות אלה שמורות להן והן מתבררות בפורומים אחרים.

4.אשר על כן, הערעור מתקבל, פסק-דינו של בית משפט קמא מבוטל והעתירה נדחית. המשיבות יישאו יחד ולחוד בשכר טרחה בשתי הערכאות בסכום של 50,000 ש"ח.

ניתן היום, ט"ו בחשוון התשע"ג (31.10.2012), בנוכחות

באי-כוח בעלי הדין.