Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archiveCivil appeal

יעקב הולנדר נ' אלמוג עיבוד נתונים בע"מ ואח'

CA 1043/00 was decided on 3 December 2002.

The court's decision, in its own words.

מטעמים אלה אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שקביעת בית המשפט המחוזי בדבר בטלות ההקצאה מתבטלת. כאמור, זו השאלה היחידה שבעלי הדין ביקשונו להכריע בה, ועל-כן איננו נוקטים כל עמדה ביחס לשאלות אחרות שנדונו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.

3 justices heard the case, and the ruling came on 3 December 2002.

Court
The Supreme Court, sitting as a court of civil appeals
Case
CA 1043/00
Opened
2000
Decided
3 December 2002
Length
2 pages

The panel

  • אליהו מצא
  • טובה שטרסברג-כהן
  • יעקב טירקל

This is how to cite the ruling.

ע"א 1043/00 יעקב הולנדר נ' אלמוג עיבוד נתונים בע"מ ואח' (3.12.2002)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 1043/00

בפני: כבוד השופט א' מצא · כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן · כבוד השופט י' טירקל

המערער: יעקב הולנדר

נגד

המשיבים: 1. אלמוג עיבוד נתונים בע"מ · 2. צפורה הולנדר · 3. א.מ.ט.י. אנ.מחשבים וסוכנות בע"מ

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.12.99 בה"פ 79/95 שניתן על-ידי כבוד השופטת ש' סירוטה

תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו תשס"ג (3.12.02)

בשם המערער: עו"ד ח' שפרן, עו"ד א' ינאי-נווה

בשם המשיבים: עו"ד י' שביט, עו"ד ה' בן-עזרא

פסק-דין

באי-כוח הצדדים תמימי-דעים כי הסדרת מערכת היחסים בין בעלי הדין מחייבת פנייה משותפת ומוסכמת להליך חדש של בוררות, שמטרתו ליישב את כל חילוקי הדעות שנותרו או התעוררו לאחר פסק הבוררות שניתן בזמנו. עם זאת ביקשו הם מאיתנו להכריע בשאלת תקפות הקצאת 40,000 מניות רגילות של החברה למערער, בהתאם להחלטת מועצת המנהלים מיום 20.12.94.

הגענו לכלל מסקנה כי הדין במחלוקת ביחס לשאלה האמורה הוא עם המערער. כעולה מקביעותיה של הערכאה הראשונה, הרי שבהתאם לתקנה 7 לתקנות החברה הייתה מועצת המנהלים מוסמכת להחליט על הקצאת מניות. אמנם היה על המנהלים להתחשב, לעניין זה, בהנחיות האסיפה הכללית, אך משהנחיות כאלו לא ניתנו, הרי שהמנהלים – כך נקבע בפסק הדין – "היו רשאים, לפחות בהיבט הפורמלי דווקני, להחליט את אשר החליטו". הכרעת בית המשפט, שלפיה יש לראות כבטלה מעיקרה החלטה זו, התבססה על ההנחה שהחלטת המנהלים (קרי: המערער ורעייתו) נתקבלה שלא בתום לב ולמטרה פסולה, היינו שינוי יחסי הכוחות בחברה בינם לבין המשיבה 1. מסקנה זו אנו מתקשים לאמץ: ראשית, לנוכח קביעת הערכאה הראשונה כי המערער ניצל את זכותו להקצאת מניות בשיעור 40% מן ההיקף שנקבע בהחלטה, המשקף את חלקו בהון המניות לפני ההקצאה, תוך הנחת הברירה למשיבה 1 לממש את זכותה להקצאת 60% הנותרים מן ההקצאה. ושנית, לנוכח קביעת הערכאה הראשונה, כי עצם ההקצאה, שהצמיחה לחברה השקעת כספים שנזקקה להם, הייתה לטובתה. בנסיבות אלו לא היה מן המידה להכריז על בטלות ההקצאה.

מטעמים אלה אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שקביעת בית המשפט המחוזי בדבר בטלות ההקצאה מתבטלת. כאמור, זו השאלה היחידה שבעלי הדין ביקשונו להכריע בה, ועל-כן איננו נוקטים כל עמדה ביחס לשאלות אחרות שנדונו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בכסלו תשס"ג (3.12.02).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools