יצחק בן משה נ' הכונס הרשמי מחוז מרכז ואח'

פסק-דין

1.בבית משפט של חדלות פרעון נדרש המערער להפקיד ערבון בסך של 7,500 ₪ להבטחת הוצאות בגין כל אחד מהערעורים שהוגשו על ידו כנגד הכרעות המשיבות בתשע תביעות חוב. המערער לא הפקיד הסכום הנדרש, הגם שבשלב מסוים "נתרצה" והודיע כי הוא נכון להפקיד את הסכום הנדרש (67,500 ₪ = 9 X 7,500) אך זאת בתנאים מסוימים שלא בא זכרם בהחלטת בית המשפט.

בית משפט קמא דחה את "תנאיו" של המערער, וממילא נדחו הערעורים שהוגשו על ידו כנגד הכרעת המשיבות באותן תביעות החוב.

2.על כך נסב הערעור שלפנינו, כאשר זמן קצר לפני המועד שנקבע לדיון הצהיר המערער כי הוא נכון להפקיד את הסכום שנדרש ללא תנאים.

3.דין הערעור להידחות ולו מן הטעם שזו הפעם השלישית שהמבקש חוזר ועותר לבית משפט זה באותו עניין.

כאמור, בית המשפט של חדלות פרעון הורה על הפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבות אם יידחו הערעורים. המערער הגיש בשעתו בקשות רשות ערעור על החלטות אלה, אך הבקשות נדחו, ונביא מקצת הדברים שנאמרו:

"הסמכות להורות על הפקדת ערבון במסגרת ערעור על הכרעה בתביעת חוב, גם כאשר החייב הוא המערער, אינה מוטלת בספק (רע"א 7386/16 לוי נ' אמסטר (27.11.2017)). החלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי לא עסקו בסוגיית הערבון, וממילא לא קבעו בעניין זה דבר. ההחלטה בדבר הפקדת ערבון ובדבר שיעורו היא החלטה דיונית, המבוססת על איזון בין שיקולים שונים, שערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בו. בית המשפט המחוזי נימק את הכרעתו על סמך סיכויי הערעורים מזה, והחשש מפני הקושי לגבות הוצאות מן המבקש מזה; בפרט לאור התנהלותו של המבקש בהליכי פשיטת הרגל עד כה. איני רואה טעם של ממש להתערב באיזון זה.[...] בנוסף, הסכום שנקבע עבור כל ערעור הוא מידתי ומבטא התחשבות מסוימת במבקש (החלטת השופט נ' סולברג ב רע"א 5809/17 בן משה נ' הכונ"ר (18.7.2017)).

לא נחה דעתו של המערער ולאחר שבית המשפט קמא הורה כי הערבון יופקד במזומן חלף ערבות צד ג' כפי שביקש, חזר והגיש בקשת רשות ערעור ואף זו נדחתה:

"ברי כי לבית המשפט המחוזי נתון שיקול דעת רחב בבואו לקבוע את סכום הבטוחה ואופייה [...] במקרה דנן, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה מתוך היכרותו את נסיבות התיק ושיקול דעתו הרחב. התרשמתי כי מדובר בהחלטה המשקללת כדבעי את הנתונים השונים. עוד התרשמתי, כי מדובר בהחלטה המאזנת באופן סביר בין זכות הגישה לערכאות של המבקש לבין הצורך להגן על המשיבים והנושים מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והרצון להבטיח את יכולתם לגבות את הוצאות ההליך במידה ואלו ייפסקו לטובתם [..] אוסיף ואחדד, כי מקבל אני את טענת המשיבים שלפיה החלופה שאותה הציע המבקש, בדמות הפקדת ערבות צד ג' חלף הפקדת מזומן, אינה נותנת מענה הולם בנסיבות. זאת, בשים לב לכך שקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לטיבה של בטוחה זו, נזילותה וההיתכנות להיפרע ממנה באופן מהיר ויעיל (החלטת השופט י' דנציגר ברע"א 7045/17 בן משה נ' הכונ"ר (25.1.2018)).

הנה כי כן, זו הפעם השלישית שבית משפט זה נדרש לסוגיית הערבון, ולנוכח האמור בשתי ההחלטות דלעיל, ניתן לומר כי בעניינים אלו נסתם הגולל על טרוניותיו של המערער. מכל מקום, ענייננו בהחלטה דיונית שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה. משלא הפקיד העורר את הערבונות במועד, אין מקום ליתן לו "הארכת מועד" של כשנתיים עד שיתרצה ו"יסכים" להפקיד הערבונות.

4.אף איננו סבורים כי ניתן להקיש לענייננו מפסק הדין בבש"א 6718/20 עו"ד עופר גבריאלי נ' אדוק (19.11.2020), שעליו ביקש המערער להסתמך במהלך הדיון.

5.בשולי הדברים נציין, כי דומה שיש ממש בטענות המשיבים כי המערער, המייצג את עצמו, נוקט בהליכי סרק רבים.

6.סוף דבר, שהערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות המשיבות בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, כ"ב בכסלו התשפ"א (8.12.2020).