צבי ברבי ואח' נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל משרד ואח'

פסק-דין

השופט ש' שוחט:

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז חיפה (כב' הש' ת' שרון נתנאל), בת"א 62891-07-17, מיום 25.2.2020, בגדרו נדחתה תביעתם של המערערים למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם, בפנקסי רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), כבעלי זכויות במגרש בשטח של 990 מ"ר נטו (אחרי הפקעה לצורכי דרך שנגזרה, כולה, על חשבון המגרש השכן), במקום שטח של 899 מ"ר.

לשיטת המערערים, שטחו של המגרש השכן, ששייך למשיבים 3-2 (הנתבעים בבית המשפט המחוזי) יקטן, לאחר מתן ההצהרה המבוקשת, לכדי 769 מ"ר במקום 899 מ"ר, שטחו הרשום בפנקסי רמ"י (להלן: המגרש השכן).

לטענת המערערים הם טעו לחשוב שהמגרשים שווים בגודלם עד שהגישו, בשנת 2017, לרמ"י, בקשה לשדרג את זכויותיהם במגרש מזכות חכירה לזכות בעלות. או אז, התברר להם שהמגרשים אינם שווים בגודלם וכי שטח המגרש שלהם הינו 990 מ"ר. מכאן זכאותם לפסק דין שמצהיר על זכויותיהם לפי המצב בשטח שאף משתקף, לטענתם, ברישום בפנקסי לשכת רישום המקרקעין שכולל תרשים אותו יש לראות כתשריט לצרכי רישום (להלן: התרשים) שמשקף את מצב הדברים בשטח, לו הם טוענים.

2.לאחר שדחה את טענות המשיבים 3-2 להתיישנות ושיהוי, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה לגופה.

על בסיס ראיות רבות שהונחו לפניו ותוך בחינת הנתונים שנוגעים למגרש השכן, כתמונת ראי, קבע בית המשפט המחוזי כי המערערים רכשו בשנת 1986, בידיעה ובמודעות מלאה לעת הרכישה, מחצית החלקה מושא המחלוקת (המגרש המערבי), בשטח של 899 מ"ר בלבד (סעיף 41 לפסק הדין). כך גם המשיבים 3-2 עת רכשו את המחצית האחרת (המגרש המזרחי) בשנת 2009; מאחר שזכויות במקרקעין נרכשות על פי הסכמים בכתב ומאחר שהמערערים, אף המשיבים 3-2, ידעו שהם רוכשים, כל אחד, מגרש שגודלו כשטח מחצית החלקה, הטעות של המערערים לגבי מיקום גבול החלקה איננה יכולה להקנות זכויות במקרקעין, או לשלול זכויות של אחר, במקרקעין; המערערים גם לא הוכיחו כי בעלי הזכויות שקדמו למשיבים 3-2 הסכימו – בניגוד לחוזי החכירה, לחלוקה לא שווה של החלקה, למגרשים שונים בשטחם; אין בתרשים אליו מפנים המערערים כדי לשנות. התרשים איננו תשריט לצרכי רישום (כך מצוין עליו במפורש). הוא לצרכי זיהוי ומיקום בלבד (אף על פי עמדת רמ"י). אין בו כלל טבלת שטחים ולא מצוין בו מהו שטחו של כל מגרש להבדיל מציון שטחה של כל חלקה וחלקה; משאין לראות בתרשים תשריט לצרכי רישום, שקובע את שטחם של המגרשים, אלא תרשים שנועד לצרכי זיהוי ומיקום בפנקסי לשכת רישום המקרקעין, טענות המשיבים 3-2 לזכויות בשטח של מחצית החלקה אינן סותרות את הרישום.

על בסיס ממצאים אלה קבע בית המשפט המחוזי, כי המערערים אינם זכאים לרישום זכויות בשטח שמבוקש על ידם וכי הם זכאים לרישום זכויותיהם בשטח של מחצית החלקה בלבד. עם זה, מאחר שיש לבצע הליך של פירוק שיתוף בחלקה לא הורה, בשלב זה, על רישום כאמור. בית משפט קמא ראה לציין, כי התנהלות בעלי הזכויות בחלקה לאורך השנים וכל אשר נעשה בה במהלכן, לרבות הבנייה המקורית של הבתים והתוספות שנבנו וכו' יצטרכו להילקח בחשבון במסגרת פירוק השיתוף.

בהחלטה מאוחרת יותר, מיום 15.3.2020, לאחר שהונחו לפניו עמדות המערערים והמשיבים 3-2, פסק לחובת המערערים תשלום של 12000 ש"ח, בגין הוצאות המשיבים 3-2, ושכר טרחת בא כוחם כדי סך של 29,500 ₪ (להלן: ההחלטה בנושא ההוצאות).

המערערים לא השלימו עם פסק הדין ועם ההחלטה בנושא ההוצאות והגישו את הערעור שלפנינו. לאחר שנתנו דעתנו על מכלול טענות המערערים, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בהתאם לסמכות שנתונה לנו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד 1984. לא מצאנו מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בה טעות שבחוק.

נוכח התוצאה אליה הגענו ועל בסיס ההלכה באשר להתערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור בשאלת ההוצאות שנפסקות בערכאה הדיונית אנו דוחים גם הערעור על ההחלטה בנושא זה.

המערערים ישלמו למשיבים 3-2 ביחד, הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 20,000 ש"ח. אינני רואה לנכון לפסוק הוצאות לרמ"י שאחראית במידה רבה לחוסר הבהירות שנוצרה במקרה דנן, בין היתר, בשל העדר רישום שטחים בחוזי החכירה.

ש ופט

הנשיאה א' חיות:

אני מסכימה.

השופט ג' קרא:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ש' שוחט.

ניתן היום, ו' באדר א התשפ"ב (7.2.2022).