אריה סאלם נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי נבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן ביום 5.4.2020 במסגרת תיק ע"ע 12214-11-18 (השופטים ר' פוליאק, א' סופר ו מ' שפיצר ונציגי הציבור, מר י' רחמים ומר ג' צימרמן) (להלן: פסק הדין בערעור).

2.נוכח השיהוי הניכר שנפל בהגשת העתירה – דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

3.כאמור, פסק הדין בערעור ניתן ביום 5.4.2020, לפני קרוב לשנתיים ימים. הלכה היא עמנו, כי שיהוי ניכר בהגשת עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה תביא לדחיית העתירה על הסף, מטעם זה לבד.

כך קבע השופט נ' סולברג בעניין זה:

"בראש ובראשונה, דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה, כמעט שנה מהמועד שבו ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. אילו היתה קיימת אפשרות לערער על פסק הדין, ב'גלגול שלישי', וגיא היה פונה בשלב כה מאוחר לבית המשפט, היה ערעורו נדחה מן המרשם לאלתר. הגשת עתירה, ודאי אינה מצדיקה יחס מועדף. הטעם העיקרי לקציבת מועד להגשת ערעור, נובע מעקרון סופיות הדיון, ומהצורך בוודאות משפטית. על הפונים לבית המשפט לדעת, כי ההתדיינות לא תימשך עד אין קץ; לכל שבת, יש מוצאי שבת. הוא הדין בענייננו-אנו. משנדחתה תביעתו של גיא, תחילה בבית הדין האזורי לעבודה, ובהמשך גם בבית הדין הארצי לעבודה, ומשנקפו הימים ועתירה לא הוגשה, ניתן להניח כי מיום ליום, ומחודש לחודש, התחזקה ודאותו המשפטית של המוסד לביטוח לאומי, כי הדיון בסוגיה תם ונשלם. 'החייאת' התביעה כיום, באמצעות הגשת עתירה, תפגע בעקרונות יסוד אלו. זאת אין לאפשר. מטעם זה לבדו, דין העתירה להידחות על הסף." (ראו: בג"ץ 1459/21 טיקוצ'ינסקי נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו, פסקה 12 (25.3.2021)).

4.ודוק. במקרי עבר תקופות שיהוי קצרות, ואף קצרות משמעותית, מתקופת השיהוי בענייננו-שלנו, הוכרו כמצדיקות – ואף מחייבות – את דחיית העתירה על הסף. כך, במספר פסקי דין הוכרה תקופת שיהוי של חודשים ספורים כמקימה עילה לדחייה על הסף של עתירה שהוגשה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, מחמת השיהוי שנפל בהגשתה (ראו: בג"ץ 6493/20 בגו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (17.10.2021); בג"ץ 2888/21 פורמנובסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (24.6.2021); בג"ץ 4899/21 יפית מנגל חברת עו"ד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 30 (12.9.2021)).

5.העותר מתייחס בעתירתו ל"עיתוי הגשת עתירה זו" ומנסה לתרץ זאת ב"פרוץ משבר הקורונה". במלוא הכבוד הראוי, משבר הקורונה היה יכול אולי להצדיק שיהוי מסוים – קצר יחסית – בהגשת העתירה, אולם אין בו כדי להצדיק שיהוי שמשכו התקרב לשנתיים.

6.בנסיבות אלו, איני רואה מקום להידרש לטענות העותר נגד פסק הדין בערעור. הרבה למעלה מהצורך, אציין כי עיון בעתירה ממילא אינו מגלה כל עילה להתערבותנו, נוכח הטענות ה"ערעוריות" אשר נטענות במסגרת העתירה. כפי שנפסק פעמים אין-ספור, " בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. כלל יסוד זה קובע כי התערבותנו בהחלטות בית הדין הארצי שמורה למקרים חריגים ביותר בהם מתגלה על פני הפסק שיצא מתחת לידיו של בית הדין טעות משפטית מהותית בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית, וכן למקרים שנסיבותיהם מחייבות את התערבותנו לשם תיקונו של אי-צדק ברור ומשווע" (ראו: בג"ץ 255/84 מועלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 14 (7.12.2021)).

7.סוף דבר – העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 2,000 ₪.

ניתן היום, ה' באדר א התשפ"ב (6.2.2022).