קשקוש נכסים בע"מ נ' ודיעה הזימה ואח'

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

מונחים לפנינו שני ערעורים על שני פסקי דין, שאוחדו על פי בקשת המערערת בשל עניינים המשותפים לשניהם, לרבות זהות החברה המערערת בשני ההליכים.

שמענו את בא כוח המערערת ועיינו בחומר. ההכרעות העובדתיות הובילו לתוצאה המתבקשת מבחינה משפטית. בראייה זו, לא מצאנו כי נפלה טעות בממצאים העובדתיים או במסקנות המשפטיות שנקבעו, אף לא בקשר ביניהם. נסתפק בכך שיש מכנה משותף נוסף לשני פסקי הדין, שמצוי במישור הראייתי: בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, מושא ע"א 3590/18, טען בעלי המערערת כי חתם על הסכמים בכפייה – תחת איומים וסחיטה; ואילו במסגרת ההליך מושא ע"א 962/19 טען אותו גורם מטעם החברה כי חתימתו זויפה. שתי התביעות נדחו. בית המשפט המחוזי בחיפה לא נתן אמון בגרסאות התביעה, תוך ציון כי לנוכח אופי הטענות – וזהו המכנה המשותף הנוסף לשני התיקים – נדרשות ראיות מוגברות להוכחת התביעה, ולא די בנטל הרגיל המוטל במשפט אזרחי, דהיינו מאזן הסתברויות. מן החומר עולה כי התובע לא עמד בנטל המוגבר, וזאת נוכח התרשמותו של בית המשפט מהעדות העיקרית.

סיכומו של דבר, דין הערעורים להידחות מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המערערת תשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח למשיבה 1 בע"א 3590/18 ולמשיב 1 בע"א 962/19, שיוצגו על ידי אותו עורך דין, ושכר טרחה והוצאות משפט בסך 18,000 ש"ח למשיב 2 בע"א 3590/18, שיוצג על ידי עורך דין אחר.

ניתן היום, ט"ז בחשון התש"ף (14.11.2019).