אייל זמיר נ' רשת שוקן ואח'

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

המשיבה 1 הינה המוציאה לאור של עיתון מקומי. המשיבים האחרים שימשו בעיתון בתפקידים שונים. המערער ניהל מספר עסקים ובהם משרד שעסק בפעילות חברתית של פנויים ופנויות, משרד שביקש להציע שרותי ליווי של גברים לנשים לאירועים שונים וכן שביקש להפגיש גברים ונשים למטרות קיום יחסי-מין.

בעקבות סדרת כתבות שפורסמו בעיתונם של המשיבים, ואשר בהן יוחס למערער ניהול עסקי-מין פסולים, בלא הבחנה מספקת בין עסקיו המהוגנים יותר או המהוגנים פחות של המערער, וכן נקשר שמו לחקירה במשטרה בגין מעשי תרמית – תבע המערער את המשיבים מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

בית-המשפט המחוזי קבע כי המשיבים אחראים כלפי המערער בשל שעירבו את עסקי המערער זה בזה ותארו בהגזמה את הפסול שבמעשיו, ובשל שלא הוכח כי הוגשו נגדו תלונות במשטרה. עם זאת, קבע בית-המשפט (בהחלטה נפרדת) כי לא הוכח כי נגרמו לו נזקי ממון. את נזקו הלא-ממוני העריך בסך של 180,000 ש"ח.

המערער מלין על מעוט הפיצויים שנפסקו. הוא טוען כי נגרם לו נזק של ממון וכי גם את נזקו הלא ממוני היה צורך להעריך בסכום גבוה יותר. המשיבים, בערעור שכנגד שהגישו, סבורים כי ראוי היה לדחות את תביעתו כליל, ומכל מקום, לשיטתם, אין בסיס לערעור ככל שהוא מופנה כנגד מיעוט פסיקת הפיצויים.

בערעורו של המערער – אין ממש. טענותיו בדבר הנזק הממוני שנגרם לו נבחנו בבית-המשפט המחוזי, ואין עילה להתערב במסקנותיו של בית-המשפט. בדיון בפנינו חזר בו המערער מן הבקשה להמציא ראיות נוספות בעניין זה – ובדין עשה כן. בה בעת, לא מצאנו דרך לקבל את הערעור שכנגד. אכן, בנסיבות המקרה כולן זכה המערער לפיצוי של ממש, ואולי אף מופרז, אך אין בשום-פנים עילה להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט המחוזי, שבחן את העובדות שבאו לפניו ועיגן היטב את מסקנותיו בהתחשב באותן עובדות.

סוף דבר, הערעור והערעור שכנגד נדחים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' באב התשס"ו (27.7.06).