אברהם שהרבני ואח' נ' עובד גדעון ורחל ואח'

פסק-דין

1.בעלי הדין שבפנינו הינם בעלים משותפים של חלקת קרקע. על החלקה היו קיימות בעבר 4 יחידות דיור בשטח של 29 מ"ר כל אחת. המשיבים 2 והמשיבים 3 בנו יחידות דיור חדשות על החלק המערבי של החלקה וזאת לאחר הריסה של חלק מיחידות הדיור שהיו בנויות במקום. על פי תכנית בניין עיר החלה במקום לא יינתן היתר בנייה אלא לאחר הריסת המבנה הקיים. המערערים מעוניינים לבנות יחידת מגורים על רבע מן החלקה, כפי שעשו המשיבים 2 והמשיבים 3. המערערים לא יכולים לקבל היתר בנייה כל עוד המשיבים 1 לא יהרסו את יחידת הדיור הישנה בה הם מחזיקים. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענתם של המערערים בתובענה שהגישו לפיה התחייבו המשיבים 1 כי יהרסו את היחידה שלהם כאשר המערערים יבקשו לבנות. על כך הערעור שבפנינו.

2.דעתנו היא כי דין הערעור להידחות. השאלה העיקרית שעלתה בפני בית משפט קמא הייתה, כאמור, האם הייתה התחייבות של המשיבים 1 להרוס את היחידה שלהם. הממצא בנקודה זו, שהיה בניגוד לעמדת המערערים, הינו ממצא עובדתי מובהק. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה, ולא מצאנו שמקרה זה מצדיק סטייה מן הכלל.

3.עם זאת חובה לומר כי ייתכן שהמשיבים 1 אינם יכולים להימנע לעולמי עד מלהרוס את היחידה שלהם. הימנעות כאמור במשך תקופה בלתי סבירה אפשר שאינה מתיישבת עם חובת תום הלב, במיוחד לאור העובדה שהיו הסכמות מסוימות בין בעלי הדין, לרבות אמירות של המשיבים 1 כי יהרסו בעתיד את היחידה שבחזקתם.

4.המערערים אף טענו כי המשיבים 1 מחזיקים בשטח העולה על רבע משטח החלקה וזאת בניגוד למוסכם בין כל המעורבים. אם זה המצב, ואיננו מביעים כל דעה בעניין, אפשר שעומדת למערערים הזכות לנקוט הליך מתאים בהקשר זה.

5.לסיום נאמר, כי ראוי היה לו לסכסוך, שכיום הצדדים לו הם המערערים והמשיבים 1 בלבד, כי ייפתר בדרכי שלום. ניסינו להביא את המעורבים להסכמה שתאפשר בנייה על ידי המערערים תוך זמן קצר, אך למרבה הצער הדבר לא עלה בידינו. יש לקוות שהמערערים והמשיבים 1 ישכילו להגיע להסכמה שתאפשר בנייה בקרוב.

6.הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח לזכות המשיבים 1 ובסכום 5,000 ש"ח לזכות המשיבים 3.

ניתן היום, י"ח בסיון התשס"ט (10.6.09).