זוהיר מרשוד איוב ואח' נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

למקרא סיכומי טענות ב"כ הצדדים, מזה ומזה, על רקע פסק הדין של בית המשפט המחוזי מושא הערעור, מנימוקיו, המלצנו למערערים לחזור בהם מערעורם, זולת עניין אחד שעלה על הפרק לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

היקף השטח שבגינו יש לפצות את המערערים עומד על 9,512 מ"ר. בטרם ההפקעה, בשנת 1962, ויתר המנוח מרשוד חנא איוב על שטח בהיקף של 2,581 מ"ר לטובת בעלי החלקה הסמוכה. הסכם החלוקה הוכח כדבעי, המערערים – יורשיהם של המנוח הנ"ל – לא סתרו אותו, לא במענה ל-4 מכתבים שהמשיבה שלחה אליהם, ולא במהלך המשפט. הסכם החלוקה ברור, קריא, מפורש, נשמר בגנזך המדינה עם חותמת מתאים למקור, וכאמור – לא נסתר. צדק בית המשפט המחוזי בפסיקתו בעניין זה, ונימוקי המשיבה במענה לטענות המערערים – נכוחים.

אשר לשווי דמי החכירה האבודים – בצדק הועדפה חוות דעת השמאי רוגובין על זו של השמאי דרעי, ולא נמצאה לנו עילה להתערב בכך. החלקה המופקעת כלולה בייעוד חקלאי; לא בייעוד למגורים. גם המתודולוגיה שבה נערכה חוות הדעת של השמאי רוגובין הריהי נכונה, כפי שהראה בית המשפט המחוזי בפסק הדין.

כאמור, עניין אחד טעון השלמה, ובהמלצתנו הוסכם לילך בעניינו במתווה דומה לזה שננקט לאחרונה, בע"א 7964/16 עאבד נ' מדינת ישראל (7.3.2018), ובע"א 8549/16 סעיד נ' רשות הפיתוח (19.3.2018).

מדובר בהשלכה של ההלכה שנקבעה בע"א 4299/15 צאלח מוחמד אחמד אסדי ואח' נ' מדינת ישראל (8.12.2016), אשר הסתמכה על פסק הדין שניתן יומיים קודם לכן בע"א 7060/14 מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל נ' סמיח סאלח דבאח ואח' (6.12.2016)), על העניין נושא פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי מתבקש להשלים את פסק דינו בהתייחס להשלכות הלכות אסדי ו דבאח הנ"ל, ככל שישנן. לצורך כך, ובהסכמת הצדדים, ניתן יהיה להגיש לבית המשפט המחוזי חוות דעת שמאיות משלימות. בית המשפט המחוזי יעשה ויחליט כחכמתו.

מצידנו איננו נוקטים עמדה.

כאמור, בכפוף להשלמה הנ"ל, בהסכמה, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בניסן התשע"ח (9.4.2018).