יאיר קורן נ' אשר ויסברג, עו"ד ואח'

פסק-דין

השופט י' אנגלרד:

ערעור זה מכוון נגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן על ידי השופטת מרים נאור. בית המשפט קבע כי עורכי הדין שטיפלו בתביעת הנזיקין של המערער בשל תאונת דרכים התרשלו בכך שלא העמידו את המערער על סכנת ההתיישנות של תביעתו. ואמנם, תביעת הנזיקין של המערער הוגשה באיחור ונדחתה בשל ההתיישנות. עם זאת, מצא בית המשפט תרומת רשלנות מצד המערער, שניתק במשך מספר שנים את הקשר עם משרד עורכי הדין: הוא לא הביא במשך כשלוש שנים את חוות הדעת הרפואית שנתבקשה ממנו, על אף מספר פניות אליו מצד עורכי-הדין. בשל הזנחתו זו של המערער קבע בית המשפט אשם תורם מצדו בשיעור של 40%. לאחר ההחלטה בדבר האחריות המקצועית של עורכי הדין ושיעורה של תרומת הרשלנות מצד המערער, דן בית המשפט בגובה הנזק שנגרם למערער. בפסק דין מפורט נקבעו הנכות וראשי הנזק שבאו לו למערער כתוצאה מתאונת הדרכים, וכן נקבע שיעור הפיצויים לו הוא זכאי. בית המשפט קבע גם את חבותה של המבטחת שביטחה את אחריותם של עורכי הדין.

על פסק דין זה הוגש ערעור על ידי המערער, בו הוא קובל הן על מציאת אשם תורם מצדו והן על שיעור הפיצויים שנפסק לו. המשיבים מצדם הגישו ערעור שכנגד בו הם חולקים על קיום רשלנות מקצועית וגם על קביעת היקף הנזק.

לא מצאנו יסוד להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הקשור לשאלת האחריות ולקביעת היקף הנזק. צדק בית המשפט בקביעתו כי על עורכי הדין היה להעמיד את הלקוח, שהשתהה בהמצאת חוות הדעת הרפואית, על סכנת ההתיישנות, וצדק הוא בקביעתו כי מחדלו של הלקוח אינו בבחינת התנהגות סבירה של אדם הדואג לאינטרסים של עצמו. כמו כן נחה דעתנו כי בית המשפט נהג כשורה בקביעת שיעור הפיצויים.

עם זאת, בנסיבות המקרה, שיעור האשם התורם שנקבע למערער (40%), נראה לנו גבוה מדי. עורך דין חב חובת נאמנות מיוחדת ללקוחו. אכן, עורך דין אינו חייב "'לרוץ' אחרי קליינט", כלשונו של בית המשפט קמא, אולם עליו לפעול בצורה סבירה לשם העמדת הלקוח על כך שתקופת ההתיישנות עומדת לחלוף ועל המשמעויות הנובעות מכך. במסגרת חובת האמון המיוחדת שחב עורך הדין ללקוחו עליו ליצור עמו קשר מדי פעם בפעם כדי לעדכן, להתעדכן ו"להזכיר" ללקוח כיצד מתנהל הטיפול בתיק, בפרט לקראת תום תקופת ההתיישנות. אין עורך הדין רשאי להניח כי הלקוח זנח את התביעה, אך בשל העובדה שהלקוח נמנע מליצור עמו קשר - עליו לנסות לקבל את עמדת הלקוח בנושא. לפיכך, החלטנו להפחית את שיעור האשם התורם ולהעמידו על עשרים אחוזים בלבד.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי ודוחים את הערעור שכנגד. המשיבים (המערערים בערעור שכנגד) ישאו בהוצאות המערער בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"א בטבת תשנ"ח (19.1.98).