אלכסנדר סינקביץ נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, על פי הודאתו, בעבירות של התפרצות והצתה ודינו נגזר ל-18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות והיתרה על תנאי. כן חוייב המערער לפצות את המתלונן - אשר המערער הצית את הנגריה שלו - בסכום של 50,000 ש"ח, הערעור שלפנינו מרכז עצמו אך באותו חיוב בפיצויו של המתלונן.

עיקר טענתו של המערער היא זו, שבית-המשפט חייב אותו בפיצוי המתלונן למרות שלא נאספו אל תיק המשפט ראיות במידה ראוייה לחיובו בפיצוי כפי שחוייב. מטעם זה מבקש המערער כי יבוטל חיובו בפיצויו של המתלונן.

קראנו את החומר שהוגש לעיוננו, והוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי באי-כוח הצדדים. אחרי כל אלה, חלוקים אנו על בא-כוח המערער כי לא הובאו ראיות ראויות לפני בית-משפט קמא לחיובו בפיצוי כפי שחוייב. הסעד של פיצוי מתלונן בהליך פלילי הוא סעד טפל בהליך, ועל רקע זה ברור כי אין צורך במידת ראיות ובמישקל ראיות הנדרשים במשפט אזרחי. כך הוא הדבר, בוודאי, בעבירות לגופו של אדם, ואולם כך הוא גם בעבירות של פגיעה ברכוש. אכן, חייבות שתובאנה ראיות כלשהן לבית-המשפט, ואין די בהשערה גרידא, ולו השערת תלמיד חכם היא.

ואולם, כאמור, יכול ורשאי בית-משפט לספק עצמו בראיות שאפשר במשפט אזרחי לא די היה בהן. בענייננו שלנו יכול היה בית-המשפט קמא לספק עצמו בראיות שהובאו לפניו, ולא מצאנו הצדק להתערב בהחלטתו לפצות את המתלונן בסכום שהחליט לזכותו בו.

הערעור נדחה. המערער ישלם למתלונן, המשיב 2, שכר טרחת עורך-דין בסך 2,500 ש"ח.

היום, ז' בתשרי תשס"ה (22.9.2004).

שופטש ופטשופט