מדינת ישראל נ' פז רן השקעות בע"מ ואח'

פסק-דין

המדינה הסכימה לפי המלצתנו להעמיד את הערעור (הראשי) אך על טענת הכפילות שבתחשיב שנערך על ידי בית המשפט המחוזי שבין השקעה והשבחה.

לפי ממצאי בית המשפט המחוזי, שלא ראינו מקום לסתור אותם, אמורים היו התשלומים בעד ההרשאה להיות מחושבים לפי הערכות השמאי הממשלתי בניכוי ההשקעות; אך השופטת המלומדת ניכתה מדמי ההרשאה לא רק את ההשקעות, לפי הראיות שהיו לפניה, אלא גם את השבחת הנכס. אכן, ענין זה לא נומק בפסק הדין. כל שנאמר בעמ' 21 לפסק הדין הוא - במשפט אחד - כי "לענין השבחת הנכס - התיחסתי לעיל"; בעוד שהשופטת התייחסה "לעיל" רק לניכוי ההשקעות ולא להשבחה. על פני הדברים אין הניכוי עבור השקעה מתיישב עם הניכוי עבור השבחה; ולפי ממצאי בית המשפט המחוזי ההסכם נשוא הערעור דן אך בהשקעות. בנסיבות אלה - כך אנו סבורים - לא היה לכאורה מקום לניכוי הכפול, שהניכוי האחד כלול בניכוי האחר.

הוגש לפנינו ערעור שכנגד אך נחה דעתנו שלאור הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

אנו מקבלים איפוא את הערעור בענין שאליו הגבילה אותו גב' חשין מטעם המדינה. הענין יחזור לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט, כפי שהדברים עולים לכאורה, אם יש מקום לנכות רק את ההשקעות או שקיים נימוק לנכות את ההשקעות וההשבחה, או אחד מהם או את הגבוה ביניהם ואם כן יתן נימוקים לכך.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ינתן על יסוד הראיות הקיימות אולם בית המשפט המחוזי יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו המוחלט, להתיר הבאת ראיות נוספות בנושא זה בלבד לכל ענין שהוא יורה. פסק הדין שינתן יפרט לא רק את עקרונות החישוב אלא יבטא גם חיוב כספי.

אנו דוחים את הערעור שכנגד.

לא יהיה צו להוצאות בערכאתנו.

ניתן היום, כ' אלול תשס"ב (28.8.2002).