ג'וני ספיר ואח' נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

המערער 1 נפגע בתאונת דרכים בהיותו בן 16 שנים. את נזקיו ואת נזקי הוריו, המערערים 2 ו-3, הוא תבע מהמשיבים (המערערים בערעור שכנגד בפנינו). מומחים שנתמנו מטעם בית המשפט העריכו את נכותו בתחום האורתופדי והעמידו אותה על 64.36 אחוזים במשוקלל, ואת נכונתו בתחום הנורולוגי העמידו על שיעור של 20 אחוזים לצמיתות.

רגלו של התובע נקטעה והוא סבל גם שבר בעצם הירך ומתסמונת מוחית שלאחר חבלה. עיקר הבירור בערכאה הראשונה התמקד בשני עניינים – כושר ההשתכרות שנותר למערער לאחר פגיעתו וגובה ההוצאות שהוא נדרש להם. בית המשפט המחוזי העריך את שיעור הגריעה מיכולת התפקוד שלו ב- 55%, לאחר שהוא מצא כי הפגיעה היא חמורה, וכי יחד עם זאת נותרה לו יכולת השתכרות מסויימת. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בגין הצורך להחליף תותבת אחת לשלוש שנים ובגין הצורך לשימוש בעזרים רפואיים אחרים, וכן פסק לו סכומים מסויימים בגין הוצאות ניידות ונסיעה. בית משפט ניכה את תגמולי המל"ל על-פי חישובים שהוצגו לו.

המערערים מצד אחד, והמשיבים מצד אחר, משיגים על סכום הפיצויים שנפסקו.

המערערים סבורים כי בית המשפט המעיט בחישוב הפיצויים בשל ששיעור הפגיעה התפקודית אצל התובע גבוה מזה שנקבע לו ובשל שהוא זכאי לפיצוי גבוה יותר בגין הוצאותיו. המשיבים, בערעור שכנגד שהגישו, סבורים כי בית המשפט הפריז בהערכת נזקיו של המערער 1, הפריז בהערכת הפגיעה בכושר השתכרותו שלו ופיצה אותו בגין רכישת תותבת מהסוג היקר ביותר שבנמצא, אף כי ניתן היה להסתפק בתותבת סבירה, אך זולה יותר. אשר לפיצוי בגין הוצאות הניידות, סבורים המשיבים כי בית המשפט לא המעיט בפיצוי, וכי אם מצרפים את סכום הפיצוי לסכום המהוון של גמלאות שהחלו בינתיים להשתלם לידי המערער, נמצא שהוא פוצה על מלוא נזקיו ואף למעלה מכך.

טענות הצדדים, רובן ככולן, מכוונות כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. בית המשפט שמע עדים, קיבל ראיות, ובחן כראוי את הנתונים שהובאו בפניו, עד שלא קמה עילה להתערב במסקנותיו. אפילו היינו סוברים, כדעת המערערים, כי בית המשפט מיעט בקביעת הפיצויים בגין ראשי נזק אחדים, והיינו מאמצים מקצת מטענות המשיבים כי בית המשפט הפריז בפסיקת הפיצויים בגין ראשי נזק אחרים, לא היה מקום להתערב בפסיקת הפיצויים, שכן היתר והחסר מתקזזים אלה באלה, והסכום הכולל שנפסק אינו מצדיק התערבות.

עם זאת, ראוי לתקן את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בשתיים – ובא-כוח המשיבים בהגינותו הרבה הביע הסכמתו לכך: ראשית, להפסדי ההשתכרות בעבר יש לצרף ריבית כדין מאמצע התקופה ואילך; שנית, שכר הטירחה שיתווסף לפיצוי יהיה בשיעור של 13%, לגבי סכום הפיצוי כולו לאחר תגמולי המוסד לביטוח לאומי וטרם ניכוי התשלומים התכופים.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' בכסלו התשס"ה (18.11.04).