ד"ר סרגיי ספקטור ואח' נ' שלמה קקון ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' מזרחי), בפסק דין מפורט ומנומק, קיבל תביעה של רשלנות רפואית וקבע כי המערערים אחראים לנזקי המשיבים. בית המשפט קבע כי החלטתו של המערער 1 לנתח את המשיב 1 נעשתה בפזיזות וכלאחר יד, ללא שקילת הסיכונים מול הסיכויים. ההחלטה על ניתוח במוחו של התובע להסרת עיוות מולד של כלי דם המצוי במוח התקבלה, כך נקבע, בלא שהיתה דחיפות בדבר. ההחלטה התקבלה לאחר מפגש אחד, התבססה על בדיקת MRI אחת, ומבלי שהוסברו לתובע החלופות הטיפוליות והסיכויים להצלחתו או אי הצלחתו של הניתוח. היתה, כך נקבע, התרשלות בקביעת הצורך בניתוח. לעניין הקשר הסיבתי בין נזקי המערער וההתרשלות הסתמך בית המשפט על פסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 7375/02 בית חולים כרמל חיפה נ' מלול (לא פורסם, פסק דין מיום 31.3.2005), ששונה (לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי) ב-דנ"א 4693/05 בית חולים כרמל חיפה נ' מלול (לא פורסם, פסק דין מיום 29.8.2010). בנוסף הסתמך בית המשפט בענין הקשר הסיבתי על דוקטרינות הנזק הראייתי. כתוצאה מן הניתוח נגרמה למערער 1 נכות צמיתה של 100% ופגיעה קוגניטיבית קשה. לאחר שמיעת ראיות אמד בית המשפט את נזקי התובעים וקבע את היקפם.

2.על פסק הדין האמור הונחו שני הערעורים שלפנינו. ערעורם של הרופא ד"ר ספקטור ושל הדסה נסוב הן על האחריות והן על שיעור הנזק; הערעור שכנגד נסוב בעיקרו על אי פסיקת פיצויים עונשיים, על כך שלא הושתו על הנתבעים הוצאות בגין סירובו של ד"ר ספקטור להודות בעובדות ועל עניינים נוספים.

3.לא ראינו מקום לקבל לא את הערעור ולא את הערעור שכנגד. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא מפורט ומנומק. הוא מתבסס על העדפת מומחים מסוימים על פני מומחים אחרים, וגם על שאלות שבמהימנות. בכל אלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. אנו מאמצים את פסק הדין מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, וזאת בכפוף לענין אחד: הכרעתנו בשאלת הקשר הסיבתי מתבססת אך ורק על נושא הנזק הראייתי, ולא על ההלכה שנפסקה בערעור מלול, הלכה ששונתה כאמור בדיון הנוסף.

4.שני הערעורים נדחים בלא צו להוצאות. עיכוב הביצוע – מבוטל.

ניתן היום, כ"א באלול, תשע"א (20.9.2011).