הלן קרפילובסקי ואח' נ' ישיבת נזר ישראל מוסדות תורה

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) מיום 16.11.2206, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 58218/04.

בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגישה המשיבה לאכיפת הסכם שנחתם, לטענתה, בינה לבין המנוח אייזק חיציק ז"ל, אשר התחייב לשלם סך של 100,000$ כנגד הקדשת שני חדרים במוסד חינוכי המנוהל על ידי המשיבה לזכר בנותיו שנפטרו בטרם עת. המערערים הם יורשיו של המנוח, המתנגדים לאכיפת ההסכם. בתיק התקיימו מספר דיוני קדם משפט בפני השופטת גרוסמן, כשופטת מוקד.

ביום 14.1.2007 סיימה השופטת גרוסמן את הטיפול בתיק כשופטת מוקד, והתיק הועבר למותב אחר לשמיעת הוכחות. מכיוון שכך, ביקשתי מהמערערים להודיע מה הטעם בהכרעה בערעור הפסלות כאשר התיק אינו נדון יותר בפני השופטת גרוסמן. בהודעה מיום 7.5.2007 טענו המערערים כי למרות שהשופטת אינה יושבת בדין, עדיין יש צורך להכריע בערעור, כיוון שהשופטת נתנה החלטות בזמן שערעור הפסלות היה תלוי ועומד, ומהטעם שהעברת התיק למותב אחר אינו מייתר את הצורך להכריע בטענותיהם לפיהן התנהלותה והחלטותיה בהליך היו נגועות במשוא פנים.

לאחר עיון בטענות המערערים הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את הערעור על הסף. דיני הפסלות באים לאפשר לבעל דין להשיג על כשירותו הקונקרטית של השופט לדון בעניינו. הבקשה לפסילת השופט במהותה צופה פני עתיד, שכן היא בוחנת את יכולתו של בית המשפט להמשיך ולשבת בדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 44). במקרה הנוכחי סיימה השופטת את מלאכתה בתיק ביום 14.1.2007. דיון בשאלת הפסלות בשלב זה הוא במידה רבה מלאכותי באופיו. פסילת השופטת כעת אין מטרתה הפסקת הדיון לפניה, אלא למעשה ביטול החלטות והליך שכבר הסתיים. שאלת המשך ישיבת השופטת בהליך זה אינה עומדת עוד על הפרק, ולכן הפך הערעור שבפניי לערעור תיאורטי. כלל נקוט בידינו כי אין להיזקק לבירור סוגיה שהינה בבחינת "תורה לשמה", ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההתדיינות לאקדמי, בין בערכאה הדיונית ובין בערכאת הערעור, לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים, שהמקרה הנוכחי אינו נמנה עימם (ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1)87; ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ (בפירוק) (לא פורסם); עע"ם 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסם)). ככל שטענות המערערים מופנות כלפי החלטות דיוניות שנתנה השופטת, הרי שהדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור רגילים ולא בהליכי פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174). גם יתר הטענות שמעלים המערערים כנגד האירועים שלטענתם אירעו בטרם סיימה השופטת את הטיפול בעניינם, אינם יכולים להוות עילה לפסילת השופטת מלדון בעניין שהיא סיימה את טיפולה בו. לפיכך, אין עוד מקום לדון בערעור המתייחס להחלטה בעניין הפסילה בלבד. לסיכום, טענותיהם של המערערים הן מסוגים שונים, אך המסגרת המשפטית של הליכי פסילה של ההליכים אינה מתאימה להן בשלב הנוכחי של ההליכים.

בשולי הדברים אעיר, כי אכן, על פי סעיף 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עם הודעה על הגשת ערעור יפסק הדיון בתיק אלא אם כן ישנם טעמים שירשמו להמשך הדיון. עם זאת, אין בעובדה כי בית המשפט נתן החלטות לאחר שדחה את בקשת הפסלות, ובטרם ניתנה החלטה בערעור שבפניי, כלשעצמה, כדי להקים עילה לפסילתו. גם אם נפל פגם במתן החלטות על ידי בית המשפט לאחר שהוגש ערעור על החלטתו בבקשת הפסלות, עדיין לא מצאתי הצדקה לדון בערעור לגופו לאחר שההליך הועבר למותב אחר.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בשכר טרחת עורך-דין של המשיבה בסכום של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ז (3.6.2007).