בני חקשירי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בש"א 484/12-א') מיום 4.3.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 3.11.2011, במסגרתו נמחק ערעורו של המערער על פסק דינו של בית משפט השלום בשל אי הפקדת עירבון.

בהחלטתו, קבע הרשם כי המערער לא הראה כי עשה כל ניסיון לברר מהם המועדים הראויים להגשת בקשת רשות הערעור, כי ההליך מופנה כנגד צדדים שכלל לא היו בעלי דין בבית המשפט המחוזי, כי ההליך לגופו נשען על יסודות רעועים וכי המערער לא הציג כל טעם לעניין אי הפקדת האגרה בבית המשפט המחוזי. משכך, דחה הרשם את הבקשה.

כנגד החלטה זו נסוב הערעור שלפניי, במסגרתו מתמקד המערער בטענותיו המהותיות כנגד ההליכים הקיימים נגדו במסגרות משפטיות שונות. מכל מקום, אין בהודעת הערעור כל התייחסות להחלטת הרשם, כמו גם כל הסבר לאי הפקדת העירבון בבית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובהחלטת הרשם, וכן במסמכים שעמדו לנגד עיני הרשם, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעת הרשם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. אמנם, המערער אינו מיוצג, ולפיכך יטה בית המשפט לטובתו במקום בו התקשה לנסח את טענותיו בשפה המשפטית. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי, בו המערער כלל לא ניסה לברר את מועדי הגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, כמו גם לא העלה כל ראשיתה של טענה לעניין אי הפקדת העירבון בבית המשפט המחוזי או לעניין פגמים שנפלו בהחלטת הרשם, אין מנוס מדחיית הערעור. יצוין בהקשר זה, בבחינת למעלה מן הצורך, כי אף בקביעותיו של הרשם באשר לפגמים שנפלו בהליך לגופו יש טעם רב.

סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, ד' בניסן התשע"ב (27.3.2012).