אברהם פלקסר נ' מדינת ישראל -משטרת ישראל ואח'

פסק-דין

1.כבוד הרשם של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט א' זמיר) דחה על הסף את תביעתו של המערער נגד המשיבים 2 ו-3 (להלן - המשיבים). המערער הגיש ערעור בפני בית המשפט המחוזי, אשר הועבר לבית משפט זה. בגדר ערעורו עתר המערער למתן פטור מאגרה ומהפקדת עירבון. כבוד הרשמת קיבלה את הבקשה ככל שמדובר באגרה ואילו לגבי העירבון נקבע כי הוא יועמד על סכום מופחת של 3,000 ש"ח. בערעור דנא קובל המערער על כך שלא ניתן אף פטור מלא מהפקדת עירבון.

2.תביעתו של המערער שהוגשה לבית המשפט המחוזי הינה תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל ונגד שני אנשי משטרה (הם המשיבים). לטענת המערער גרמו לו הנתבעים נזקים בהקשר לחקירה פלילית שהתנהלה נגדו. המדינה הגישה הודעה בדבר חסינותם של המשיבים, וזאת בהתאם לסעיף 7ב(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. המערער ביקש, בהתאם לסעיף 7ב(ג) לפקודה כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים התנאים למתן חסינות לעובדי ציבור, לפי סעיף 7א(א) לפקודה. בקשתו של המערער נדונה בפני כבוד הרשם של בית המשפט המחוזי שהחליט לדחותה. בד בבד עם הדחייה, ועל יסוד סעיף 7ב(ב) הנ"ל, החליט כבוד הרשם לדחות את התובענה נגד המשיבים. משמע, התביעה נותרה אך נגד המדינה.

3.בערעור על פסק דינו של כבוד הרשם טוען המערער כי הרשם לא היה מוסמך להחליט את שהחליט, שכן הסמכות נתונה אך ורק לבית המשפט. כמו כן מועלות טענות נגד הקביעה כי מתקיימים התנאים לחסינות בהתאם לסעיף 7א(א) לפקודה.

4.דינו של הערעור דנא להידחות. ברי, כי העובדה שניתן פטור מאגרה אינה מובילה בהכרח למתן פטור מלא מהפקדת עירבון. לאגרה ולעירבון מטרות שונות ולפיכך ההתייחסות המתבקשת לבקשה למתן פטור מזה ומזה הינה שונה. כפי שקבעה כבוד הרשמת, לעניין הבקשה לפטור מהפקדת עירבון יש לבחון את סיכויי הערעור ולהעריך את ממשותם. טענתו של המערער כי כבוד הרשם לא היה מוסמך לדון בעניין שהובא בפניו הינה חסרת סיכוי ממשי. לרשם שהינו שופט, וזה המצב במקרה בו עסקינן, נתונה סמכות לסלק תובענה על הסף, בין היתר על פי האמור בתקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אף טענות המערער לגופו של פסק הדין אינן מצדיקות שיקבל פטור מלא מהפקדת עירבון.

5.הערעור נדחה בלא שהמשיבים נדרשים להשיב. היה והמערער לא יפקיד את העירבון תוך 15 ימים מעת המצאתו של פסק דין זה, יידחה ההליך.

ניתן היום, י"ז באייר התשס"ט (11.5.09).