מתיתיהו יקירה נ' בנק הפועלים בע''מ ואח'

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 30.4.2012 (בש"א 2313/12-ב'). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטתה מיום 5.4.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על כבוד הרשם ג' שני מיום 26.1.2012 (בש"א 290/12). במסגרת החלטת הרשם נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחתה ערעור שהגיש המערער בגין אי הפקדת עירבון (יצוין כי המערער לא הגיש ערעור על החלטתה המקורית של רשמת בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה לפטור מהפקדת עירבון, וביקש לכרוך את ההשגה על החלטה זו בהשגה על פסק הדין שדחה את הערעור כולו).

בפתח הדברים יצוין כי, על פניו, נראה כי גם ההליך הנוכחי הוגש באיחור. אמנם, על פי טענת המערער נודע לו על החלטת הרשמת בבקשה לעיון חוזר רק ביום 17.5.2012, משכך לא חלפו 20 הימים הקבועים בדין לערעור על החלטת רשם. יחד עם זאת, ספק אם ניתן בדרך זו של ערעור על החלטה בבקשה לעיון חוזר לעקוף את המכשול הדיוני הנוצר בגין אי הגשת ערעור על ההחלטה המקורית במועד. מכל מקום, נוכח העובדה שבמסגרת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר נדרשה הרשמת לראיות נוספות, שלא עמדו מולה עת קיבלה את החלטתה המקורית, ונוכח היות המערער לא מיוצג, לא מצאתי לנכון, בנסיבות העניין, לדחות את הערעור מטעם זה בלבד.

במסגרת החלטתה המנומקת בבקשה להארכת מועד וכן ההבהרות שהוספו לה במסגרת ההחלטה בבקשה לעיון נוסף, קבעה הרשמת כי המערער לא הציג טעם מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה להארכת מועד. טענתו היחידה של המערער לעניין זה הייתה כי שגה שגיאה סובייקטיבית בדין, במסגרתה חשב שפרק הזמן הנתון לו להגיש ערעור על החלטת הרשם הוא 45 ימים. הרשמת קבעה כי המערער לא הוכיח שפעל בשקידה סבירה לבירור המועד להגשת הערעור וכי פניותיו למרכז המידע היו כלליות. יתר על כן, תמונת המצב שעלתה במסגרת העיון החוזר העלתה שהמערער פנה לראשונה למרכז המידע שלושה ימים בלבד לפני תום המועד להגשת הערעור, ביום 26.2.2012. עוד התחשבה הרשמת בעובדה שמדובר בדפוס חוזר בהתנהלותו של המערער, אשר פעם אחר פעם מגיש הליכים שונים באיחור. בבחינת למעלה מן הצורך, קבעה הרשמת כי יש במשך האיחור, שהינו משמעותי ביותר, ובסיכויי ההליך הנמוכים, כדי להצדיק את אי מתן הארכה, אף לו היה מתגלה טעם מיוחד לנותנה (לעניין השלבים בבחינת בקשה להארכת מועד בגין טעות שבדין ראו בש"ם 6229/12 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (טרם פורסם, 10.1.2012) (להלן: פרשת דון-יחיא)).

במסגרת הערעור, טוען המערער כי פנה למרכז המידע בסמוך למתן החלטת הרשם, וכי פעם אחר פעם נאמר לו שלרשותו 45 ימים להגשת הערעור. עוד טוען המערער כי יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות, ואין לחסום את דרכו רק בשל כללי פרוצדורה.

דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). במקרה הנוכחי, הלכה הרשמת כברת דרך ארוכה לקראת המערער, במסגרתה אפשרה לו לתקן את טענותיו, ואף הורתה למזכירות בית המשפט לפעול באופן אקטיבי על מנת לנסות ולברר את מועדי ההתקשרויות שלו למרכז המידע. קביעתה של הרשמת באשר למועדי התקשרותו של המערער עם מרכז המידע מבוססת במידה רבה על טענותיו שלו, אשר נטענו לאחר שניתנה לו האפשרות לתקן את הודעתו הראשונה, במסגרת הבקשה לעיון חוזר. המערער אינו יכול במסגרת ערעור זה לשוב ולפתוח את היריעה, ואין מקום להידרש פעם נוספת לשאלת מועדי ההתקשרויות שלו עם מרכז המידע.

יתר על כן, אף לו הייתי מניח לטובת המערער כי אכן הוטעה על ידי מרכז המידע ולכן איחר בהגשת הערעור, לא היה בכך כדי להביא לקבלת הערעור. המערער, פעם אחר פעם, מאחר את המועדים להגשת הליכים שונים. התנהלות שיטתית זו עומדת לו לרועץ בפני טענתו לפעולה בשקידה ראויה לבירור סדרי הדין בעניינו. כמו כן, אף לדידי העיון בהחלטת הרשם מעלה כי סיכויי ההליך נמוכים במידה המצדיקה את אי מתן הארכה (על האפשרות כי בנסיבות חריגות יהיו סיכויי הליך נמוכים במיוחד עילה לדחיית בקשה להארכת מועד ראו פרשת דון-יחיא, פסקה 10).

סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ט בסיון התשע"ב (19.6.2012).