אברהם סימון ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון

פסק-דין

1.ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו בבש"א 3259/16-ד' מיום 29.5.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 22.5.2016, אשר בגדרה נדחתה בקשתם להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

2.ביום 22.5.2016 דחה הרשם את בקשתם של המערערים לעיון חוזר, בנימוק שהבקשה לא העלתה עילה מבוררת שיש בה כדי להצדיק קבלתה. עוד הוסיף הרשם כי אף אין מקום להורות על "עיכוב ביצוע" החלטתו או על מתן "ארכת ביניים" להגשת בקשת רשות הערעור, כפי שנתבקש על ידי המערערים.

3.מכאן הערעור שלפניי. המערערים טוענים כי משום שבקשת הארכה הוגשה על ידם בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור, היה על הרשם לקבל את בקשתם להארכת מועד ולמצער את בקשתם לעיון חוזר. עוד טוענים המערערים, כי נוצרו נסיבות חדשות אשר יש בהן כדי להצדיק את קבלת ערעורם. לבסוף, המערערים טוענים כי סיכויי בקשתם בהליך העיקרי גבוהים במיוחד, וכי אף מטעם זה יש לקבל את ערעורם.

4.לאחר שעיינתי בקפידה בערעור ובנספחים המצורפים לו, ולאחר שקראתי את החלטת הרשם, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). כאמור, לא מצאתי בהחלטת הרשם כל פגם המצדיק התערבות, וסבורני כי המערערים לא הצביעו על נימוקים אשר יצדיקו התערבות שכזו. אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש בטיעונים שהעלו המערערים כדי להצדיק סטייה מן התוצאה המקורית אליה הגיע הרשם עת דחה את בקשתם לעיון חוזר. משכך, אין בידי לקבל את הערעור.

5.סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ט בתמוז התשע"ו (4.8.2016).