דוד מזרחי נ' שלמה פורת

פסק-דין

1.ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו ברע"א 3446/16-א' מיום 20.6.2016, במסגרתה דחה את בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הרשם קבע כי בקשת הפטור אינה מניחה תשתית עובדתית וראייתית לעניין מצבו הכלכלי של המערער, כנדרש לצורך קבלת פטור מאגרה ומעירבון, וכי די בכך על מנת לדחות את בקשתו. עוד ציין הרשם, כי אין מקום להידרש לבקשת המערער ליתן התחייבות עצמית חלף הפקדת העירבון, וכן כי אין בנסיבות העניין הצדקה לפרוס את הפקדת העירבון לתשלומים. עם זאת, הרשם העמיד את סכום העירבון על סכום מתון יחסית של 8,000 ש"ח.

2.מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו המערער מפרט ארוכות מדוע שגה הרשם בדחיית בקשתו. בין היתר, המערער טוען כי הונחה בפני הרשם תשתית עובדתית מלאה; כי היה בעניינו מקום להסתפק בהתחייבות עצמית לשאת בהוצאות שייפסקו לחובתו בהליך העיקרי; וכי אין המדובר בסכום מתון להפקדת ערבון.

3.לאחר שעיינתי בשלל הטענות שהועלו בערעור ובנספחים המצורפים לו, ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת הרשם, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

4.כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). החלטת הרשם מנומקת, ומפורט בה מדוע המערער אינה זכאי לפטור מתשלום האגרה ומהפקדת העירבון. כאמור, לא מצאתי בהחלטה פגם המצדיק התערבות, והמערער לא הצביע על נימוקים אשר יצדיקו התערבות שכזו, כמו גם לא הציג תשתית עובדתית חדשה שיש בה כדי להוכיח שאינו יכול לעמוד בסכום העירבון שנקבע. משכך, אין בידי לקבל את הערעור.

5.סוף דבר, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ט בתמוז התשע"ו (4.8.2016).