סעדיה בבייב נ' אריה, חברה לביטוח בע''מ ואח'

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתה של הרשמת ל' בנמלך מיום 15.7.2013 לדחיית ערעורו של המערער (ע"א 8445/12), וזאת עקב אי הפקדת עירבון.

ביום 7.4.2013, דחתה הרשמת את בקשתו הראשונה של המערער לפטור מעירבון, וקבעה כי על המערער להפקיד מחצית מסכום העירבון בסך של 10,000 ש"ח בתוך 7 ימים (זאת, נוכח הצהרתו בבקשתו להארכת מועד כי הצליח לגייס סכום זה), ואת יתרת הסכום בתוך 21 ימים. נראה כי המערער עמד בהפקדה הראשונה, והפקיד סכום של 10,000 ש"ח. ביום 16.6.2013, עקב תקלת מזכירוּת, ניתנה למערער אורכה של 10 ימים להפקדת יתרת העירבון. עם זאת, כאמור, המערער לא הפקיד את יתרת הסכום, ולפיכך ערעורו נדחה על ידי הרשמת.

מכאן הערעור שלפניי. במסגרתו, מעלה המערער מספר טענות בכל הנוגע לפסק הדין של בית המשפט המחוזי עליו הוגש הערעור בהליך המרכזי, שאינן נוגעות לענייננו. בנוסף, טוען הוא כי על אף מחדלים נטענים מצד בא-כוחו הקודם, כעת הצליח לגייס את הסכום הנדרש לעירבון.

דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (23.5.2002)). לא מצאתי כי במקרה הנוכחי, קרי – בכל הנוגע להחלטתה למחוק את ההליך - נפל פגם בשיקול דעתו של הרשמת. יתרה מזאת, הרשמת העניקה למערער, לפנים משורת הדין, מספר ארכות להפקדת העירבון, וזאת על אף קביעתה מהחלטתה הראשונה מיום 7.4.2013, כי המערער לא הוכיח מצוקה כלכלית כנדרש לטובת פטור מתשלום עירבון. מכיוון שאינני מוצא כל עילה להתערבות בהחלטתה של הרשמת, ומכיוון שלא מצאתי טעם מיוחד כלשהו להאריך את מועד הפקדת העירבון, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, ט' באלול התשע"ג (15.8.2013).