משה בארי נ' אלסינט בע''מ ואח'

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' שני (ע"א 1968/13-ה') מיום 16.7.2013 שבה דחה את בקשת המערער לביטול פסק דין שנתן הרשם ביום 22.5.2013 לפיו נמחק ההליך העיקרי לאחר שלא שולמה האגרה הדרושה ולא הופקד בו עירבון.

ביום 13.3.2013 הגיש המערער "ערעור או בר"ע" על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) לפיו נדחתה בקשתו לנהל שתי תביעות שהגיש כתובענות ייצוגיות, ועוד הורה בית המשפט למחוק את התביעות. בהחלטתו מיום 18.3.2013, שניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון שהגיש המערער, קבע הרשם כי ההליך יידון במסגרת של ערעור בזכות, ועל המערער לשלם את האגרה הקבועה בדין ולהפקיד עירבון בסך של 15,000 ש"ח בתוך 21 ימים מיום המצאת ההחלטה. לאחר דברים אלה, בהחלטתו מיום 21.4.2013 נעתר הרשם לבקשת המערער והאריך את המועד להפקדת העירבון עד ליום 1.5.2013. אלא שהמערער לא פעל אחר החלטתו של הרשם ובפסק דינו מיום 22.5.2013 הורה הרשם על מחיקתו של ההליך נוכח אי תשלום האגרה ואי הפקדת העירבון (להלן: פסק הדין).

המערער מצדו לא השלים עם ההחלטה וביום 8.7.2013 הגיש בקשה לביטול פסק הדין ובהחלטתו מיום 16.7.2013 דחה הרשם את הבקשה בקובעו כי אין "להחיות" את ההליך. ראשית ציין הרשם כי המערער לא נקב במועד המדויק שפסק הדין הומצא לידיו ונראה כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף המועד המותר לכך. שנית, נקבע כי אמנם לפי טענת המערער, ההחלטה מיום 21.4.2013 הומצאה אליו רק ביום 5.5.2013. עם זאת, המערער עצמו פנה לקבל ארכה של מספר ימים נוספים וגם לאחר שהומצאה אליו ההחלטה, הוא לא הגיש כל בקשה או הודעה בעניין, הן לפני, הן אחרי שנמחק ההליך, עד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. עוד ציין הרשם כי המסמכים שצרף המערער אינם מצדיקים את התנהלותו. כמו כן צוין כי מן הבקשה עולה שהמערער נמנע מלהשלים את הליכי הרישום נוכח חששותיו אשר ליכולתו להוכיח את טענותיו בערעור אך כעת נראה כי בכל זאת הוא חפץ להשמיע את טענותיו, אלא שההליך נמחק בשל חוסר מעש מצדו. הרשם הוסיף כי ההליך נמחק לאחר שחלפו שלושה שבועות מן המועד האחרון להפקדת העירבון, בלא שהמערער פעל בעניין, וזאת כאשר הובהר כבר בהחלטה מיום 18.3.2013 הובהר כי בהיעדר תשלום אגרה והפקדת עירבון יימחק ההליך או יירשם לדחייה ללא כל הודעה נוספת.

המערער, שאינו מיוצג, טוען בערעור שלפניי, בין היתר, כי הוא כתב, בבחינת למען הזהירות, כי פסק הדין הומצא לו "בסביבות ה-7.6.2013", שכן ייתכן כי הוא אף הומצא לו במועד מאוחר יותר. עוד הוא טוען כי מצבו הבריאותי הקשה עליו לעמוד במועדים. אשר למסמכים שצורפו, מציין המערער כי הוא צרף את המסמכים שהיה בידו להשיג עד למועד הגשת הבקשה. לכן עותר המערער לאפשר לו להציג מסמכים רפואיים נוספים. לבסוף מבקש המערער "סעד מן הצדק" ולהחיות את ההליך הערעורי שנמחק.

לאחר שבחנתי את טענות המערער הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת עם כל הבנתי למצבו הרפואי כפי שמשתקף מטענותיו בערעור, כמו גם להיותו בלתי מיוצג. ראשית, אף מהודעת הערעור שלפניי עולה ספק אם בקשת המערער לביטול פסק הדין הוגשה כלל במועד, הואיל והוא אינו נוקב במועד המדויק בו הומצא לו פסק הדין. יתר על כן, ואפילו הוגשה הבקשה במועד, גם לגופם של דברים עמד בפני המערער פרק זמן ארוך דיו לעמוד בחיובים שהוטלו עליו. יוזכר כי החלטתו של הרשם בבקשתו של המערער לפטור מאגרה ומעירבון ניתנה כבר בחודש מארס 2013. ואולם, אף לאחר שניתנה למערער ארכה להפקדת העירבון, כך על פי בקשתו, מאן זה למלא אחר ההחלטה ורק בחודש יולי 2013, דהיינו, כחודש ומחצה לאחר שניתן פסק הדין, עתר המערער בבקשה לביטולו. טענותיו של המערער אינן מניחות את הדעת כי הוא ניסה למלא את חובותיו בשקידה ראויה. לכל הפחות, היה על המערער להגיש בקשה נוספת להארכת המועד להפקדת העירבון טרם שנמחק ההליך. על כן, לא שוכנעתי שהוצג טעם מבורר לביטול הדחייה ולהשבת העניין לשולחנו של בית המשפט (וראו בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פיסקה 17 (28.6.2006)). נוכח האמור לעיל ובהתחשב בשיקול הדעת הרחב הנתון בידי הרשם (ראו בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (23.5.2002); בש"א 10216/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (16.1.2003)), דין הערעור להידחות.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו בתשרי התשע"ד (30.9.2013).