יצחק ברדה נ' פקיד שומה חדרה

פסק-דין

בפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' שני מיום 28.10.2010 אשר קבעה כי דינו של הערעור העיקרי שהגיש המערער (ע"א 6198/09) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"מ 496/03) להימחק היות ועל המערער היה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין חרף ערעור בזכות.

המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור של שומות המס לשנים 1996-1992. ביום 11.6.2009 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את בקשתו, בין היתר כיוון שלא מצא "טעם מיוחד" להארכת המועד וכיוון שסיכויי הערעור לטעמו לא היו גבוהים באופן שיצדיק את הארכת המועד להגשתו.

ביום 30.7.2009 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וביום 18.10.2010 הגיש המשיב בקשה לסילוק הערעור על הסף בה טען כי על המערער היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

ביום 28.10.2010 קיבל כבוד הרשם את בקשת המשיב וקבע כי דינו של הערעור להימחק. כבוד הרשם קבע כי הלכה היא כי החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת הליך היא בבחינת "החלטה אחרת" וככזו, על מנת להשיג על הנקבע בה בערכאת הערעור, על בעל דין להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. כבוד הרשם דחה את טענת המערער לפיה במקרה זה דן בית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד במסגרת הדיון בערעור עצמו ולא כבקשה מקדמית וכן ציין כי עצם העובדה שבית המשפט המחוזי הכתיר את החלטתו כ"פסק דין" אין בה בכדי להשפיע על סיווגו של ההליך כ"החלטה אחרת".

מכאן הערעור שבפניי, במסגרתו חוזר וטוען המערער כי ההליך הנכון להשיג על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא הגשת ערעור בזכות וזאת, בין היתר, כיוון שהבקשה להארכת מועד נדונה במסגרת הערעור ולא כבקשה מקדמית ולכן מדובר בפסק דין ולא ב"החלטה אחרת". עוד טוען המערער, בין היתר, כי המשיב היה מנוע מלהגיש בקשה לסילוק ההליך על הסף זמן כה רב לאחר שהוגש הערעור ולאחר שהוגשו כבר סיכומים מטעם המערער וכי יש לקבוע כי ערעור על החלטה שניתנה בטרם מתן פסק הדין יהיה בזכות ולא ברשות.

דין הערעור להדחות. החלטתו של כבוד הרשם מבוססת ומנומקת ולא מצאתי מקום להתערב בה. כפי שקבע הרשם בהחלטתו, ההלכה הנהוגה כיום היא כי החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד הינה "החלטה אחרת" אשר הדרך הנכונה להשיג עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי קבע במפורש בפסק דינו כי "החלטה זו מתייחסת לבקשה להאריך המועד להגשת הערעור" ולכן העובדה כי שמע ראיות ונתן החלטות דיוניות אחרות אינה משנה מהעובדה כי ההחלטה עליה מבקש המערער להשיג הינה החלטה בבקשה להארכת מועד שהינה "החלטה אחרת". בנוסף, כבוד הרשם התחשב בכך שהמשיב הגיש את הבקשה לסילוק על הסף בשלב מאוחר של ההליך במסגרת פסיקת ההוצאות ולא מצאתי להתערב בהחלטתו זו.

אשר על כן, דין הערעור להדחות.

משלא נדרשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג בכסלו התשע"א (30.11.2010).