בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פרואקטיבי סופטוור סולושנס בע"מ

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' רונן) הורה למערער בפסק דין מיום 30.4.08 להסיר שעבודים מנכס מסוים (להלן - פסק הדין הראשון). משהמערער לא עשה כן נקבע ביום 3.8.08, בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט (להלן - הפקודה), כי אם השעבודים לא יוסרו עד ליום 1.9.08, ישלם המערער קנס בסך 7,500 ש"ח לכל יום של אי ביצוע. על כך הערעור.

2.מסתבר, כי המקרה אינו כה פשוט משום שהשעבודים באו אף להבטיח את זכויות המערער לעניין מימוש אופציות מסוימות. בפסק הדין הראשון לא נדון נושא האופציות ומימושן, אם כי נקבע שעד להגשת התובענה האופציות לא מומשו. המערער הגיש הליך נוסף לבית המשפט המחוזי ובו עתר לאכיפת השעבודים, על יסוד טענתו כי מימש את האופציות ולכן נוצר חיוב המובטח על ידי השעבודים. בפסק דין בהליך החדש (להלן - פסק הדין השני) שניתן ביום 23.4.04 (על ידי כבוד השופטת ד' קרת-מאיר), נדחתה בקשתו של המערער למינוי כונס נכסים קבוע. בית המשפט הביע את הדעה כי החובה להסיר את השעבודים לא התייחסה לנושא האופציות אלא רק להחזר הלוואה. עם זאת, בית המשפט לא היה מוכן לקבוע כי התגבש חוב בגין מימוש האופציות וסבר כי הנושא צריך להידון בהליך נפרד. בצד דחיית הבקשה למינוי כונס נכסים קבוע הותיר בית המשפט סעד זמני שניתן למשך 30 ימים וזאת "על מנת לאפשר לבנק [המערער] לפנות לערכאה מתאימה בבקשות הרלבנטיות".

3.המערער הגיש לבית משפט זה ביום 18.5.09 ערעור על פסק הדין השני (ע"א 4239/09). בד בבד הוגשה בקשה למתן סעד זמני בערעור. הסעד הזמני שנתבקש היה להאריך את תוקפו של הסעד הזמני (שבית המשפט המחוזי האריכו למשך 30 ימים) ולמנות כונס נכסים זמני לרכוש המשיבה. ביום 19.5.09 הוחלט בבית משפט זה (על ידי השופטת ע' ארבל) להאריך את תוקפו של הסעד הזמני עד להחלטה אחרת ולבקש תגובה לסעד הזמני תוך 21 ימים.

4.על יסוד הנתונים שהובאו לעיל, נראה לנו כי טרם הגיעה העת להפעיל את הפקודה לשם אכיפתו של פסק הדין מיום 30.4.08. כאמור, בפסק הדין הראשון לא בחן בית המשפט את נושא השעבודים ביחס לאופציות ולא סגר את הדלת בפני האפשרות שאכן מימוש האופציות יכול ליצור חיוב המובטח על ידי השעבודים. אף פסק הדין השני לא הכריע בעניין זה. בית המשפט היפנה את המערער לנקיטת הליך מתאים. זו אומנם הדרך בה צריך המערער לילך. אם במסגרת הליך חדש ייקבע כי האופציות מומשו ונוצר חיוב המובטח בשעבודים, הרי לא תהא עוד חובה להסיר השעבודים. על כן, אם המערער מעוניין לסלק מעל ראשו את החשש של קנס בגין בזיון, חובה עליו להגיש הליך נוסף בנושא זה ולבקש בגדרו סעד זמני מתאים. היה ולא יוגש הליך כאמור תוך שבעה ימים מהמצאת פסק דין זה יחול החיוב בקנס החל מן היום שלאחר תום שבעה ימים. כלומר לעת הזו הקנס מושעה. משתינתן החלטה בבקשה לסעד זמני ובהתחשב באמור בה, יהא המערער רשאי לפנות בבקשה חדשה לפי הפקודה לבית המשפט שנתן את פסק הדין מיום 30.4.08.

5.דומה שהכרעתנו מייתרת אף את הצורך בדיון בנושא הסעד הזמני בגדרו של הערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין השני.

6.הערעור מתקבל איפוא כאמור לעיל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז באייר התשס"ט (21.5.09).