סאמר אישתווי נ' צבא ההגנה לישראל - משטרת צבאית חוקרת ואח'

פסק-דין

העתירה שלפנינו הוגשה במקורה כנגד סגירת תיק החקירה בו התלונן העותר על כך שבראשית שנת 2000 התקיים אירוע ירי שבוצע בידי שני חיילים, וכי, לפי הטענה, כוון כנגד העותר לאחר שנהג במשאית בדרך עפר ביציאתו ממקום עבודתו, ונמלט מן הרכב בעת שנתבקש על ידי החיילים למסור להם פרטים. אין חולק כי היה אירוע של ירי, שעה שהעותר נמלט מפני החיילים שביקשו לבדוק פרטים ביחס אליו עקב חשד שהתעורר לדעתם מנסיבות נסיעתו במקום. השאלה אם היה זה ירי מכוון או ירי בנסיבות לגיטימיות נותרה במחלוקת. מאז הגשת התלונה היא עברה גלגולים שונים מהמשטרה למשטרה הצבאית, ומשם למשטרת ישראל בחזרה. החיילים השתחררו בינתיים מהשירות ורק בעקבות הגשת העתירה המקורית התנהלה החקירה המשטרתית המבוקשת בשלב מאוחר. בסופם של הליכי החקירה, המשטרה החליטה על סגירת התיק. העותר לא ויתר על תלונתו ובא-כוחו הגיש ערר על סגירת התיק. ראש תחום עררים בפרקליטות המדינה, לאחר שבחנה את הערר הודיעה לבא-כוח העותר כי היא דוחה את הערר, אך ציינה כי עילת הסגירה שונה מהעילה המשטרתית וכי לדעתה אין להעמיד לדין בשל "היעדר ראיות מספיקות".

כנגד החלטה זו הופנתה העתירה המתוקנת. בהחלטתה המנומקת של ראש תחום עררים הובאו הגירסאות השונות של החיילים שהיו מעורבים באירוע, ולפיה לא היה ירי מכוון כלפי העותר, מולאו הוראות פתיחה באש לאחר אזהרה והעותר שנמלט אף לא נפגע פיזית מהירי שלפי טענת הנחקרים לא כוון כלפיו. בהחלטה שבערר ניכר כי הראיות נבחנו בהליך זה בקפידה וההחלטה שניתנה נומקה היטב.

הלכה היא מלפני בית משפט זה כי הכלל הוא שאין להתערב בשיקול דעת התביעה בהחלטה שלא להעמיד לדין, בעיקר כאשר זו מבוססת על היעדר ראיות מספיקות, אלא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן המצביעים על פגם בשיקול הדעת היורד לשורש ההחלטה ומקים עילת ההתערבות.

העניין שלפנינו אינו מסוג המקרים החריגים הללו ואינו מקים עילה להתערבותנו בהחלטה שלא להעמיד לדין את המשיבים 3 ו-4.

לפיכך, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ו באייר התשס"ט (20.05.2009), בפני

באי-כוח הצדדים.