גלינה שולמן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה

1.העותרת מבקשת סעד שתכליתו להביא לכך כי קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי המשתלמת לה תופסק על מנת שלא תנוכה מהגמלה המגיעה לה כ"נכה נזקק" לפי חוק נכי מלחמה בנאצים, תשי"ד-1954. תביעה בנדון שהוגשה על ידי העותרת התבררה בשתי ערכאות בית הדין לעבודה, ובשתיהן היא נדחתה. בית הדין האיזורי קבע כי אין להפסיק את תשלום קצבת הזקנה משני טעמים: האחד – כי מדיניות הבטחון הסוציאלי מחייבת תשלום קיצבת זקנה ללא קשר לגמלאות אחרות, וזאת, על מנת להבטיח את התובעת בכל מצב שבו היא עלולה להשאר ללא הקצבה נוספת. השני – כי התובעת לא הניחה תשתית המסבירה באיזה מובן היא יוצאת נפסדת על פי המצב הקיים.

2.בית הדין הארצי אשר דן בערעור העותרת אימץ את עמדת בית הדין האיזורי וקבע כי הכרעתו בסוגיית קצבת הזיקנה היא נכונה. אשר לטענות לגבי שיעור התגמולים על פי חוק נכי המלחמה בנאצים היפנה בית הדין את העותרת לכך כי עומדת לה הזכות לעתור לרשות המוסמכת על פי אותו חוק.

3.העותרת פונה לבית משפט זה, וחוזרת על טענותיה שעלו ונדונו בערכאות בית הדין לעבודה. אין עילה להתערבותנו בפסיקתם של ערכאות אלה. בית המשפט הגבוה לצדק אינו דן כערכאת ערעור על פסיקת בתי הדין לעבודה. יתר על כן, מקרה זה אינו נמנה על סוג המקרים החריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסיקת בית הדין לעבודה, או ששורת הצדק עשויה היתה להצדיק התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. לאור זאת, אנו דוחים את העתירה על הסף.

ניתן היום, ט"ו באדר ב' תשס"ג (19.3.03).