דניאל שם אור נ' בת הדין הרבני הגדול ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זוהי עתירה כנגד החלטת בית הדין הרבני הגדול שתכליתה מתן צו זמני לעיכוב ביצוע פקודת מאסר שהוצאה כנגד העותר בעילה של סרבנות גט, וצו קבוע אשר יביא לביטול החלטת בית הדין מיום 12.2.03 בה נקבע כי בשל סרבנותו המתמשכת של העותר ליתן גט לאשתו, אין מנוס אלא להטיל עליו שנת מאסר במסגרת האמצעים לכפיית מתן הגט.

2.העותר מעלה בעתירתו טענות שונות ומגוונות כנגד החלטת בית הדין. הוא טוען, בין היתר, כי בית הדין התעלם מבקשותיו, ובהן מהסכמתו להפנות את העניין לבוררות, ומטענותיו השונות לגבי ההגבלות שהוטלו עליו.

3.עיינו בפרטי העתירה ובאנו לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבותנו בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול.

בית הדין דן בעניינם של בני הזוג במשך תקופה ארוכה, ומיצה כל דרך של שלום להביא את העותר ליתן גט לאשתו מרצון. בלית ברירה, ונוכח סרבנותו העיקשת, נאלץ בית הדין להטיל עליו צווי הגבלה שונים אולם גם אלה לא הועילו. בית הדין הגיע למסקנה כי מערכת היחסים בין בני הזוג אינה מותירה כל סיכוי לשלום בית, וכי ההגנה על טובת האשה ושלומה הפיזי מחייבת כפיית מתן גט על-ידי העותר. אי לכך, ומאחר שהעותר עומד בסרבנותו, הוטלה עליו שנת מאסר ונועד דיון נוסף בתוך שלושה חודשים לצורך בירור האם העותר שינה את עמדתו.

4.מושכלות ראשונים הם כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו דן כערכאת ערעור בהחלטות בתי דין דתיים. התערבותו מוגבלת לעניינים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות צדק טבעי, או סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית דין דתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכות בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו- 15(ד)(4) לחוק יסוד; השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ. בית הדין האיזורי רחובות, פד"י מח(3)1, 6-8; בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ. בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423, 438).

5.נושא העתירה שלפנינו אינו נופל לגדרו של אף אחד מן החריגים המנויים לעיל. לפיכך, אין מקום להתערבות בית משפט זה בהליכי בית הדין הרבני, שלא מצאנו כל עילה להתערב בהם.

העתירה לצו על-תנאי והבקשה לצו זמני נדחים.

ניתן היום, כ"ח באדר א' תשס"ג (2.3.03).