לאוניד סברנסקי נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ואח'

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

עתירה זו מופנית כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופט א' שגב), העותר הגיש נגד מעסיקו לשעבר תביעה שבגדרה נטען כי המעסיק לא הקפיד על זכויותיו ולפיכך לא שולמו לו דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פדיון דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים וכן נטען, כי לא הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה. בית הדין האזורי דן בכל אחת מטענותיו של העותר, קיבל את מקצתן ודחה את רובן. כך נקבע, כי עלה בידי העותר לשכנע שהוא אכן פוטר מעבודתו ומכאן שהוא זכאי לפיצויי פיטורים. נפסק כי סירובו של המעסיק לשלם פיצויים אלה ודרישתו לפרוס את הפיצוי לתשלומים, מזכים את העותר גם לפיצויי הלנת שכר שנפסקו לפי "סכום גלובאלי". מנגד, טענות העותר בדבר זכאותו לפדיון דמי חופשה, דמי הבראה ודמי חגים נדחו לאחר שבית הדין האזורי עיין בתלושי השכר של העותר ומצא כי רכיבים אלה שולמו. כן נדחתה טענת העותר, כי המעסיק לא העביר עבורו כספים לקרן הפנסיה במשך תקופת עבודתו לאחר שהמעסיק המציא לבית הדין האזורי דו"ח מקופת הפנסיה. לבסוף, נדחתה טענת העותר כי הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת, שכן נקבע שלא עלה בידי העותר להוכיח כי התאריך שנושא מכתב הפיטורין בעניינו איננו נכון וכי בפועל הוא פוטר כחודש לאחר מכן ובלי שניתנה לו הודעה מוקדמת.

כלפי פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש העותר ערעור שבגדרו הלין על סך פיצויי הלנת השכר שנפסקו לטובתו ועל קביעת בית משפט קמא לפיה הוא אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת. בפסק דינו מיום 19.2.2014 דחה בית הדין הארצי לעבודה (כב' הנשיא י' פליטמן, השופט ע' רבינוביץ, השופטת ר' רוזנפלד, ונציגי הציבור מר י' דורון ומר מ' אורן) את ערעורו של העותר מטעמיו של בית הדין האזורי.

בעתירה שבפנינו מעלה העותר, המייצג את עצמו, טענות כלליות רבות כלפי בתי הדין שדנו בעניינו וכלפי מערכת המשפט בכלל. ניכר מהעתירה שהעותר סבור שזכויותיו קופחו, בין היתר, מאחר שטענותיו לא נשמעו כראוי על-ידי בתי הדין לעבודה.

דיון והכרעה

לאחר העיון בעתירה ובנספחיה באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף מן הטעם שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה "והוא יתערב בהן אך במקרים חריגים אם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק דורש את תיקונה" (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). המקרה שבפנינו אינו בא בגדר מקרים אלו. בענייננו, וכפי שפורט לעיל, פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן לאחר שנערך דיון בכלל טענותיו של העותר ובהסתמך על הנתונים והראיות שהוצגו בנוגע ליחסי העבודה בין העותר למעסיקו. בית הדין הארצי, כאמור לעיל, מצא כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, וזאת על-פי הסמכות הנתונה לו בתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. מכאן, שחרף ניסיונות העותר לשוות לעתירתו אופי עקרוני, הרי שבסופו של יום העותר מבקש להלין על המסקנות הקונקרטיות בעניינו, וגם בגדר טענות אלה לא עלה בידו להצביע על "טעות משפטית מהותית" בפסקי הדין שניתנו בעניינו. מכאן, שעל-פי אמות המידה שנקבעו להתערבותו של בית משפט זה בפסיקות בתי הדין לעבודה, אין עילה להתערבותנו.

נוסיף, כי העותר לא צירף לעתירה את מעסיקו, שהיה בעל דין בבתי הדין לעבודה, מי שאמור להיות המשיב העיקרי לעתירה, ומטעם זה לבדו דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, כ"ז בשבט התשע"ה (16.2.2015).