מכון "פליקס" בלוד בע"מ נ' משרד התחבורה - רשות הרישוי ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.עתירה למתן צו-על-תנאי בה מבקש העותר לבטל החלטה של רשות הרישוי מיום 9.3.2006. כן מבוקש צו ביניים לעכב את ההחלטה, במסגרתה הותלה כתב ההרשאה של העותרת החל מיום 19.3.2006 למשך שבועיים. העתירה הוגשה היום.

2.על פי הנטען בעתירה, העותרת משמשת כתחנת בדיקת רישוי לרכבים, על פי כתב הרשאה מס' 4523 (להלן: כתב ההרשאה), שניתן לה על ידי רשות הרישוי, מתוקף הסמכות הקבועה לפי תקנה 273(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. בבדיקה שערכה רשות הרישוי נמצאו ליקויים בעבודת העותרת המהווים לכאורה הפרה של כתב ההרשאה. בשימוע שנערך לבעלי העותרת (ביום 21.2.2006) נתבקשו הסברים לגבי ליקויים אלה, ולאחר השימוע מסרה העותרת (ביום 7.3.2006) גם תגובה בכתב בהתייחס לליקויים. ביום 9.3.2006 החליטה רשות הרישוי כי "המכון חרג מהוראות הנוהל ותנאי כתב ההרשאה בצורה חמורה ביותר", וכי יש להתלות את כתב ההרשאה של העותרת החל מיום 19.3.2006 ועד ליום 31.3.2006, וכן להגביל את פעילותה לשבועיים נוספים החל מיום 2.4.2006 באשר לבדיקת רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון. בהחלטה נקבע עוד, כי המכון ייפתח ביום 2.4.2006 לאחר שיעמוד בתנאים של התקנת תוכנה ממוחשבת ומצלמות במעגל סגור, ומתן התחייבות העותרת שהמנהל המקצועי לא יעסוק בעבודות בחינה במסלול הבדיקה. ביום 10.3.2006 הגישה העותרת ערר על ההחלטה, וביום 13.3.2006 נדחה הערר בקביעת רשות הרישוי (מר שמעון אברהם) כי "עדיפה עלינו טובת הציבור על טובת המכון. לאור חומרת המקרים החלטתי להשאיר את תקופת ההתליה בעינה".

3.העותרת תוקפת החלטות אלה של רשות הרישוי, ומבקשת מבית משפט זה להורות על ביטולן, כמו גם על "עיכוב ביצוע" ההחלטה להתלות את כתב הרשאתה החל מיום ראשון הקרוב – 19.3.2006. העותרת תוקפת בשורה רחבה של טענות את סבירות ההחלטה והנימוקים שבבסיסה.

4.דין העתירה להידחות על הסף. יש לעותרת סעד חלופי.

תקנה 273(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961קובעת כי "המבקש רשיון רכב או חידושו יביא את הרכב... לתחנת בדיקה שאישרה רשות הרישוי". מכוח הוראה זו בתקנות התעבורה נתנה רשות הרישוי לעותרת את כתב ההרשאה לעסוק כתחנת בדיקת רישוי לרכבים (הדבר אף נכתב במפורש נכתב בכתב ההרשאה עצמו). מכוח הוראה זו בתקנות התעבורה החליטה רשות הרישוי את ההחלטה נשוא עתירה זו, להתלות את כתב ההרשאה החל מיום 19.3.2006.

על פי סעיף 5(1) ופרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן - חוק בתי משפט לענינים מינהליים), הסמכות להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות של רשות לפי פקודת התעבורה, למעט החלטות של שר וענינים שהינם בסמכות בית משפט לתעבורה, נתונה לבתי המשפט המחוזיים, בשבתם כבתי משפט לענינים מינהליים (וראו גם הגדרת "רשות הרישוי" בסעיף 1 לפקודת התעבורה).

כבר נפסק כי החלטות של רשות רישוי מכח תקנות התעבורה עונות לתנאי בדבר החלטה לפי פקודת התעבורה (סעיף 9 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981), דהיינו, "החלטות שנתקבלו לפי פקודת התעבור ה, גם החלטות מכח תקנות התעבורה בכללן" (בג"צ 8849/04 צברי נ' מנהל משרד הרישוי חולון (לא פורסם)).

5.לפיכך, החלטת רשות הרישוי אותה תוקפת העותרת בפנינו היא החלטה שהסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לענינים מינהליים, ואין מקום כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יזקק לעתירה.

6.העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, ט"ז אדר, תשס"ו (16.3.2006).