אנה אניקינה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

עניינה של העתירה בבקשת העותרת להורות למשיב לשלם לה גמלת נכות וכן לפצותה בגין נזקים שונים שנגרמו לה, לטענתה, עקב התנהלות המשיב.

1.העותרת, ילידת 1957 הסובלת משיתוק מוחין מלידה, נכנסה לישראל מרוסיה ביום 17.8.06. עם כניסתה לא הוכרה כעולה חדשה על-ידי משרד הקליטה, אך קיבלה מעמד ארעי בישראל החל מיום 2.2.07, וזאת עד לקבלת אזרחות ישראלית ביום 2.8.11. בתקופת שהייתה בישראל הגישה העותרת למשיב מספר תביעות לקבלת גמלת נכות כללית. כל בקשותיה נדחו לאור הוראות הסעיפים 197-196 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), וזאת מאחר שנכותה נגרמה לפני רכישת המעמד של תושבת ישראל. יצוין כי תביעתה האחרונה של העותרת הוגשה למשיב לאחר שקיבלה אזרחות ישראלית. המשיב לא מצא כי יש בעובדה זו כדי לשנות מהמסקנה, לפיה העותרת אינה זכאית לגמלה המבוקשת על-ידה.

2.בעתירתה טוענת העותרת כי החוק מחייב את המשיב לשלם לה גמלת נכות כללית בגין התקופה מאז זכתה למעמד של אזרחית ישראלית, וזאת ללא קשר לשאלה אם נכותה נגרמה קודם לכן. עוד מעלה העותרת טענות בנוגע להתנהלות פקידי המשיב ביחס אליה; הטעויות שנפלו, לטענתה, בהחלטותיו השונות של המשיב; ההשפלה שחוותה; והנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לה בשל כל אלה. לאור זאת, מבקשת העותרת לקבל סעדים שונים, וביניהם סעדים המכוּונים להגבלת סמכויות המשיב; לשיפור השירות שניתן על-ידי המשיב; להכרה בעותרת כזכאית לגמלת נכות כללית; ולתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה.

3.המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי לפני בית הדין לעבודה וכן בשל שיהוי ניכר בהגשת העתירה. בנוסף, נטען כי דין העתירה להידחות לגופה, וזאת מאחר שסעיפים 197-196 לחוק הביטוח הלאומי שוללים את האפשרות לשלם לעותרת גמלת נכות כללית בתור מי שנכותה נגרמה לפני קבלת המעמד של תושבת ישראל. עוד מציין המשיב בתגובתו כי העותרת מקבלת מטעמו קצבאות שונות בגין נכותה, והוא דוחה מכל וכל את טענות העותרת להתנהלות בלתי נאותה ביחס אליה מצד פקידיו.

דין העתירה להידחות על הסף.

4.הלכה פסוקה היא כי "במקום שלעותר עומד סעד חלופי ראוי ויעיל לפני ערכאת שיפוט אחרת, לא יידרש בית-המשפט הגבוה לצדק לעתירה" (בג"צ 6274/03 מילאד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4) 1476, 1478 (2003); בג"צ 3048/07 מזרחי נ' רשם האגודות השיתופיות, תק-על 2007(3) 312, 314 (2007)). במקרה דנן חוק הביטוח הלאומי מקנה סמכות ייחודית לדון בטענותיו של מי שסובר כי זכויותיו על-פי חוק זה קופחו, לבית הדין לעבודה (סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי יחד עם סעיפים 1 ו- 9 לחוק; לעניין זה ראו: בג"ץ 3618/12 ויסמן נ' מדינת ישראל, פס' 6 (23.9.12)). משכך, טרם הגשת העתירה לבית משפט זה היה על העותרת לפנות לבית הדין לעבודה כקבוע בחוק. דברים דומים ניתן לומר ביחס לטענות העותרת באשר לנזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב התנהלות המשיב. אין מקומן של טענות אלה להתברר בפני בית משפט זה (בג"צ 4508/01 חקלאי נ' שר המשפטים, תק-על 2001(2) 847 (2001); בג"צ 9642/03 ג'עס נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4) 425 (2003)). משאלו הם פני הדברים, אין אנו נדרשים לדון בטענת השיהוי שמעלה המשיב.

לפיכך, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א באלול התשע"ג (27.8.2013).