ידידיה אברהם נ' הרכב ביה"ד למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.העותר מלין על החלטות ביניים שניתנו על ידי המשיב 1, בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן - בית הדין למשמעת), במהלך דיון בקובלנה על עבירת משמעת שהוגשה נגד העותר. לטענתו, בית הדין התיר למשיבה 2, המשמשת כתובעת בבית הדין למשמעת, להגיש ראיות שאינן קבילות ובכך פגע בזכויותיו הדיוניות. אם פגיעה זו לא תתוקן, כך סבור העותר, היא עלולה להוביל לקיפוח זכויותיו המהותיות.

2.העותר הינו מורה בבית ספר תיכון בעיר הרצליה. בעקבות פניות של תלמידים מבית הספר והוריהם הוגשה נגדו קובלנה על עבירת משמעת. בעת איסוף החומר לקראת הגשת הקובלנה נגבו "עדויות בכתב" מהמתלוננים. התלמידים וההורים שמסרו עדויות כאמור העידו בפני בית הדין וניתנה לעותר אפשרות לחקור אותם בחקירה נגדית. במהלך מתן העדויות בבית הדין ביקשה המשיבה 2 להגיש גם את ה"עדויות בכתב" שנגבו מהמתלוננים עובר להגשת הקובלנה. זאת, מכוח הוראת תקנה 40ג לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963 (להלן - תקנות שירות המדינה) (התקנה האמורה חלה בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות מכוח הוראת תקנה 1 לתקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי הדין), התשל"ט-1979). העותר התנגד להגשת העדויות בכתב וטען כי הן נערכו שלא כדין, כי יש בהן פרטים לגבי אירועים שלא פורטו בכתב האישום, וכי הן כוללות דברים מפי השמועה. בית הדין הורה על קבלת העדויות שבכתב ככל שהן מתייחסות לכתב האישום. על החלטה זו מלין העותר.

3.דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו נוהג להידרש לעתירות שעניינן החלטות ביניים של בתי דין למשמעת. העותר יוכל לערער על החלטות הביניים של בית הדין למשמעת במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי שיינתן בעניינו, אם יורשע (ראו, סעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 והשוו, בג"ץ 1891/04 אסדו נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (לא פורסם)). יוער, כי העותר ביקש להקנות לעתירתו נופך חוקתי וטען כי מן הדין לבטל את תקנה 40ג לתקנות שירות המדינה. עם זאת, עיון בעתירתו מלמד כי אין בפיו של העותר טענה של ממש נגד חוקיותה של התקנה ועיקר טענותיו מופנות נגד השימוש שנעשה בתקנה במקרה זה.

4.העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, ו' אייר, תשס"ו (4.5.2006).