עבד אל כרים בשאראת ואח' נ' משטרת ישראל

פסק-דין

השופט י' אלון:

1.עניינה של העתירה בבקשתם של ארבעת העותרים, כי יינתנו להם היתרי עבודה בישראל כפי שניתנו, לטענתם, לשאר תושבי כפרם שבאזור יריחו. העותרים טוענים, מבלי להציג את המסמכים הנדרשים, כי המשיב סירב לבקשותיהם בהיעדר הצדקה לכך.

2.עמדת המשיבה הינה כי דין העתירה להידחות על הסף, מכיוון שהתשתית העובדתית שבבסיסה של כל אחת מארבע ההחלטות שניתנו בעניינם של העותרים שונה. לטענת המשיבה, אין לצרף עותרים שונים לעתירה, כאשר הרקע העובדתי שלהם שונה, שכן הצירוף מביא לסרבול ולבלבול מיותרים. המדובר בארבעה עותרים שכל אחד מהם הגיש בקשה נפרדת לרשות, כל אחת מהבקשות נבחנה לגופה, לנסיבותיה ולגופו של המבקש – וכולן נדחו בסופו של דבר מתוך התשתית העובדתית הנפרדת לחלוטין שנתבררה לגבי כל אחד מהעותרים בנפרד.

3.אכן, הסעד אותו מבקשים העותרים הוא זהה, אולם הבחינה המינהלית – וממילא הביקורת המשפטית – נפרדת היא לחלוטין בעניינו של כל אחד מהם, ודורשת בדיקה פרטנית ונפרדת של הנסיבות בעניינו של כל אחד מהעותרים. בית משפט זה פסק פעמים רבות, כי אין לצרף בעתירה אחת עניינם של עותרים שונים שהרקע העובדתי לעתירת כל אחד מהם שונה ונפרד משל האחרים (ראו לדוגמה בג"ץ 11252/05 זפטונבה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (טרם פורסם, 8.12.05); בג"ץ 2697/07 טוקאו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.4.07)). די איפוא בטעם זה להביא לדחיית העתירה.

4.אשר על כן, העתירה נדחית. לעותרים שמורה הזכות להעלות את טענותיהם בעתירות נפרדות.

ניתן היום, י"ו בתמוז התשס"ז (5.7.2007).