נדיה אל ג'מל ואח' נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופטת ד' ברלינר:

1.העותרים הינם בני זוג. העתירה שבפנינו כוונה כנגד סירובו של המשיב לאשר את בקשתם לאיחוד משפחות, וזאת על אף שמבחינת גילה נכנסת העותרת 1 (להלן - העותרת), תושבת שטחי הרשות הפלשתינית, לחריג שבסעיף 3(2) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק). עילת הסירוב הייתה חשדו של המשיב כי גירושיו של העותר 2 מאשתו הראשונה לא היו כנים.

2.בהודעה מטעמו מיום 17.4.07 עידכן המשיב, כי לאחר שימוע שנערך לעותר ולאשתו הראשונה הוחלט ליתן לעותרת היתרי שהייה בארץ במסגרת הליך של איחוד משפחות. באותו יום הגישו העותרים "בקשה להוספת נימוקים משלימים לעתירה". לטענתם, ההיתר שניתן להם אינו מספק, שכן ההיתר שקיבלה העותרת אינו חלק מהליך שבסופו ניתן לקבל אזרחות ישראלית. זאת, מכיוון שהחריג לחוק, דרכו אושרה בקשת העותרים, מאפשר רק מתן היתר שהייה. מהבקשה נראה, כי העותרים מבקשים לתקוף את חוקתיותה של הארכת תוקפו של החוק, אשר נעשתה ביום 28.3.07 (חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2007). ככל שזו אכן כוונתם של העותרים, אנו סבורים שעתירה זו אינה המקום הנכון לעשות זאת. העתירה הוגשה כנגד סירובו של המשיב לאשר את הבקשה לאיחוד משפחות אותה הגישו העותרים. בקשה זו אושרה לבסוף. משכך, מיצתה עתירה זו את עצמה ואין מקום להסיט את הדיון בה לאפיק השונה אליו, ככל הנראה, מכוונים העותרים בשלב זה. על כן, דין העתירה להידחות על הסף.

3.המשיב טען, כי אין מקום לפסוק הוצאות לזכות העותרים, שכן סירובו הראשוני היה סביר. העותרים לא התייחסו לנקודה זו, כנראה מכיוון שהם ביקשו להמשיך את הדיון בעתירה. על כן, אנו קובעים כי העותרים רשאים להגיש לרשם בית משפט זה, תוך 14 יום, בקשה לפסיקת הוצאות, אשר על סיכוייה אין אנו מחווים, כמובן, כל דעה.

העתירה נדחית אפוא.

ניתן היום, י"ט בתמוז התשס"ז (5.7.07).