הבה תמימי נ' מפקד האיזור

פסק-דין

השופט י' אלון:

1.בעתירה זו מבקשת העותרת, כי נורה למשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא יסכים לשינוי כתובת העותרת הרשומה בעזה לכתובת מגורי הוריה וחלק מאחיה בשכם, "במקום בו התגוררה עובר למועד נישואיה לתושב ישראלי". מתגובת המשיב, ומתוך המפורט בעתירה עצמה, נמצאנו למדים כי:

א. העותרת אינה גרה כלל בשכם. היא נישאה לתושב ישראל במזרח ירושלים בשנת 1998, מגוריה הם עם בעלה, ולבקשתם ניתנות לה אשרות שהיה שנתיות בישראל במסגרת ההליך המדורג של איחוד משפחות.

ב. בקשתה לרישום כתובתה בשכם אינה אמורה לבטא כלל את מקום מגוריה (שהינו, כאמור, בירושלים), אלא נועדה כדי להקל עליה, כלשון העתירה, "לבקר את הוריה ובני משפחתה הגרים בשכם, שכן שכם נחשבת כאיזור סגור שאין לבקר בו אלא לתושבי שכם בלבד, דבר הנלמד מהכתובת המצוינת בנספח תעודת הזהות" (כנטען על ידי העותרת עצמה בסעיף 4 לעתירה).

נמצאנו איפוא למדים מפי העותרת עצמה, כי מקום מגוריה, מזה שנים, איננו בשכם, וכתובת מגוריה בירושלים.

על כן – דין עתירתה להדחות על הסף.

2.בתגובתו לעתירה עומד המשיב על כך כי סוגיית שינוי מען של תושבי האזור מעזה ליהודה ושומרון כרוכה בטבורה במערכת היחסים המדינית בין ישראל לרש"פ ולאופן יישום הסכם הביניים ביניהם משנת 1995. גם בימים שהיו יותר מתוקנים במערכת זו, תנאי לטיפולה של ישראל בבקשת שינוי מען באזור היה בפניה אליה בעניין זה מהרש"פ (ר' בג"ץ 4332/04 נאונסי נ' מפקד כוחות צה"ל מיום 24.5.01, לא פורסם).

פניה שכזו לא נעשתה כלל בעניינה של העותרת, ועל כן אין מקום לדון בפניה ישירה וראשונית מצידה לבית משפט זה מבלי שקדמו לה פניה לרש"פ ומבלי שהרש"פ פנתה בעניין לישראל.

טענה זו גם היא מקובלת עלינו, וגם מכוחה דין העתירה להדחות.

סוף דבר – העתירה נדחית.

ניתן היום, י"ט בתמוז התשס"ז (5.7.2007).