שמעון ראם נ' בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ח' אופק - גנדלר ו- א' סופר, ונציגי הציבור ח' שחר ו - ע' ליפשיץ) מיום 24.4.2018 בע"ע 33530-04-17, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' נעים דיבנר ונציגי הציבור מ' רון ו - י' בר און) מיום 15.3.2017 בסע"ש 29787-09-13.

2.העותר הועסק כמנהל מחלקת חינוך במועצה אזורית עתלית (לימים אוחדה עם המועצה האזורית חוף הכרמל, להלן: המשיבה), מיום 23.8.1992 ועד ליום 15.7.2001 (להלן: תקופת עבודתו). בין הצדדים התקיימו הליכים משפטיים, במסגרתם הוסכם על מיצוי תביעות עד ליום 25.6.2000. בהמשך, בעקבות החלטת המשיבה לפטר את העותר ובמסגרת הליך יישוב חילוקי דעות, פנו הצדדים להליך בוררות. בסיכום הליך הבוררות הוחלט בדבר מועד סיום עבודתו של עותר, וכן הוחלט לפסוק לעותר בין היתר פיצוי בגין פיטוריו שהיו לא כדין, וכן פיצוי בגין שכר עבודה מיום 25.6.2000 ועד ליום הפסקת עבודתו, קרי עד ליום 15.7.2001 (להלן: הפיצוי בגין שכר העבודה; פסק הבוררות).

3.בהתבסס על פסק הבוררות, הכריע בית הדין הארצי ביום 22.1.2012 במחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים ביחס לזכויות שונות שתבע העותר בשתי תביעות שנדונו בבית הדין האזורי.

לאחר שהצדדים לא הצליחו להסדיר ביניהם את התשלום הנובע מפסק דין זה, שילמה המשיבה לעותר את הסכומים המגיעים לו לשיטתה. אי לכך, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד המשיבה, במסגרתה עתר לקבלת סכומים נוספים כפי שנקבע, לשיטתו, בפסק הדין האמור מיום 22.1.2012.

4.בפסק דין מיום 15.3.2017 בית הדין האזורי לעבודה קיבל באופן חלקי את תביעתו של העותר.

העותר ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי, אשר דחה את הערעור. בין היתר נקבע כי הואיל והעותר לא ביקש היתר לפיצול סעדים במסגרת ההליך הקודם ולא במסגרת הליך זה, הוא מנוע מהגשת תביעה לסעדים נוספים בגין אותה עילה. עוד צוין כי התחשיב שהוצג בחוות הדעת שהגיש העותר (להלן: חוות הדעת) נדחה, הואיל והוא מתבסס על מידע שמסר העותר.

5.מכאן העתירה. העותר טוען, על פני עמוד, אחד כי אין צדק בפסק דינו של בית הדין הארצי. נטען כי משנקבע על ידי בית הדין הארצי ביום 22.1.2012 כי על המשיבה לשלם לעותר שכר בהתאם לעבודה בהיקף משרה בשיעור 150%, אזי יש לשכלל זאת בחישוב תשלום פיצויי השכר שנפסק בפסק הבוררות. עוד נטען כי יש לקבל את חוות הדעת שהגיש העותר, וכי העותר זכאי לקבלת גמול הדרכה בשיעור גבוה יותר.

6.לאחר שעיינתי בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

7.הלכה ידועה ומושרשת היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד, כאשר אמת מידה מרכזית להידרשות בית משפט זה לדון בעתירות נגד פסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989); בג"ץ 5393/12 ביטון נ' בית הדין האזורי לעבודה חיפה (5.8.2012); בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2014); בג"ץ 369/15 פרופ' איל וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.1.2015)).

8.המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה האמורות ולא קמה הצדקה להתערבותנו בו. אין לפנינו שאלה כללית רחבה הטעונה הכרעתו של בית משפט זה, אלא מצויים אנו בסכסוך הנוגע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין העותר לבין המשיבה.

לא עלה גם בידי העותר, אשר הגיש עתירה שאיננה מפורטת ומנומקת, להצביע על טעות משפטית מהותית או שיקולי צדק המחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין.

9.סוף דבר: העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, כ"ח באייר התשע"ח (13.5.2018).