סלמאן מוסא ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרים לאיחוד משפחות. העותר הוא אזרח ישראלי, נשוי לעותרת תושבת שטחים, כ-7 שנים. המשפחה מתגוררת בלוד ולה שני ילדים. במהלך 1997 הגישו בני הזוג בקשה לאיחוד משפחות אשר נדחתה מטעמים בטחוניים.

ביום 21.4.04 הוגשה עתירה זו לביטול החלטת המשיב ולהכרה בזכות העותרים לאיחוד משפחות.

2.כעולה מתשובת המדינה, הבקשה לאיחוד משפחות מ-1997 נבדקה על ידי משטרת ישראל אשר התנגדה לאישורה מהטעם שהעותר ריצה עונש מאסר. ב-2001 בקשה העותרת תעודת זהות כדי שתוכל לעבוד. היא התבקשה להמציא מסמכים על מרכז חיים בישראל, אותם לא המציאה. מאז 2001 לא פנו העותרים ללשכת מינהל האוכלוסין, ולאחר קרוב ל-3 שנים הגישו עתירה זו.

3.העתירה לוקה בשיהוי ניכר. מושכלות ראשונים הם כי בקשה לקבלת מעמד בישראל לצורך איחוד משפחות נבחנת בשים לב לתשתית עובדתית קונקרטית ועדכנית, ונדרשים נתונים בדבר כנות קשר הנישואין, מרכז חיים בישראל, עמדה עדכנית של גורמי בטחון והמשטרה, וכיוצא באלה. מעבר זמן של שלוש שנים מאז הקשר האחרון שהיה לעותרים עם הרשות המוסמכת ועד להגשת העתירה הוא תקופה ארוכה שאינה מאפשרת בחינת הענין על יסוד נסיבות רלבנטיות עדכניות. לפיכך, דין העתירה להידחות מחמת שיהוי (בג"צ 873/05 נשאף נ' שר הפנים; בג"צ 2186/04 חציב נ' שר הפנים).

4.מעבר לנדרש יצויין כי מתשובת המשיב עולה כי עמדת שירות הבטחון הינה כי אין מקום להיענות לבקשת איחוד המשפחות מטעמים של מניעה בטחונית הקיימת גם כיום. המדינה בתשובתה מתייחסת לקשריה של העותרת לפעילי פתח, ובכלל זה לעובדה כי היא מקיימת קשר עם אחיה שהורשע בעבירות כנגד בטחון המדינה.

5.יצויין בזה כי נכון לעת זו, נוכח מדיניות הממשלה והוראות וחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003, לא יוכלו העותרים להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות. יחד עם זאת, באם תשונה המדיניות בעתיד יוכלו לפנות שוב בבקשה לרשות המוסמכת, באם תימצא להם עילה לעשות כן (בג"צ 8663/03 אבו עגאג נ' שר הפנים).

העתירה נדחית, איפוא. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב בסיון תשס"ה (29.6.05).