תנועת רגבים ואח' נ' שר הבטחון ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי המשיבים ינקטו פעולות שונות למען הפסקת בנייתם של שני מבנים המוקמים שלא כדין על-ידי פלסטינים תושבי האזור בסמוך ליישוב בית אל. בעתירה נטען כי המבנים הם בעלי פוטנציאל לסיכון ביטחוני בשל קרבתם ליישוב בית אל, ובנוסף כי אופן בנייתם ללא ליווי הנדסי-מקצועי יוצר סיכון בטיחותי, ועל כן - בהתאם לאמות המידה הנוהגות ביחס לסדרי העדיפויות בהליכי הפיקוח והאכיפה - יש להורות למשיבים לפעול כמבוקש.

2.בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי ביחס למבנה אחד הוצא צו סופי להפסקת עבודה והריסה עוד לפני הגשת העתירה (תיק בב"ח 138/15), וכי לאחר מכן הוגשה ביחס אליו בקשה להיתר בנייה שטרם ניתנה בה החלטה של רשויות התכנון; ואילו ביחס למבנה השני טענו המשיבים, כי בתחילה - על סמך תצלום אוויר שהעבירו העותרים שלא היה ברור די הצורך - הם סברו שמדובר במבנה שלגביו כבר ננקטו הליכי פיקוח ואכיפה, אך לאחר שעיינו בעזרים הצבעוניים שצורפו לעתירה הם סבורים כי מדובר במבנה אחר, ועל כן בכוונתם לסייר באזור ולבחון את הטענות לגבי בנייה זו.

המשיבים טענו לפיכך כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה מוקדמת, שכן הטיפול המינהלי ביחס לשני המבנים טרם מוצה עד תום; ולגופם של דברים, בהעדר עילה להתערב בסדרי העדיפויות בהליכי האכיפה והפיקוח שהם מפעילים. בהקשר זה ובהתייחס לטענת העותרים לפיה המבנים הם בעלי פוטנציאל לסיכון ביטחוני טענו המשיבים כי לא הועברו להם פניות מהמפקד הצבאי, האחראי על ביטחון האזור בנוגע לסיכון כלשהו הנשקף לתושבי היישוב בית אל כתוצאה מבניית המבנים. ובהתייחס לטענה בדבר הסיכון הבטיחותי, טענו כי זו נכונה ביחס לכל בנייה בלתי חוקית ועל כן אין בה בלבד כדי להוביל למסקנה כי יש לפעול דווקא נגד המבנים הללו ביתר דחיפות. המשיבים גם הדגישו כי הבנייה הבלתי חוקית מושא העתירה מתבצעת על קרקע פרטית פלסטינית מוסדרת, כך שגם בשל כך לא מצויה בנייה זו בראש סדרי עדיפויות הפיקוח והאכיפה.

3.בהתאם להחלטתי הגישה העותרת תגובה לתגובתם המקדמית של המשיבים, ובתגובתה טענה כי אין מקום לדחות את העתירה. בין היתר נטען, כי העתירה ביחס למבנה האחד איננה מוקדמת וכי הליך בדיקת הבקשה להיתר בנייה שהוגשה בדיעבד הוא הליך סרק שעשוי להימשך זמן רב והוא נועד למנוע אכיפה.

4.לאחר שעיינו בעתירה, בתגובת המשיבים ובתגובת העותרת לתגובת המשיבים, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף.

כפי שמסרו המשיבים בתגובתם, נגד מבנה אחד ננקטו הליכי פיקוח ואכיפה. בעניינו של מבנה זה, לאחר שהוצא צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה, הוגשה בקשה להיתר בניה, וזו - כנמסר - נבחנת על-ידי רשויות התכנון וטרם ניתנה בה החלטה. ברי כי הטיפול המינהלי בעניינו של מבנה זה טרם מוצה עד תום, ובנסיבות אלה אין מקום למתן הסעדים המבוקשים בעתירה בכל הנוגע אליו (ראו בג"ץ 5083/10 רגבים נ' שר הבטחון (11.7.2011)).

ביחס למבנה השני מסרו המשיבים, כאמור, כי הם מתעתדים לערוך סיור באזור ולבחון את טענות העותרים. בנסיבות אלה דומה כי הגשת העתירה לקתה באי מיצוי הליכים, ומכל מקום מדובר בעתירה מוקדמת.

5.למעלה מן הצורך נוסיף, כי גם לא שוכנענו שבנסיבות הענין יש מקום להתערב בסדרי העדיפויות בהליכי הפיקוח והאכיפה שנוקטים המשיבים בקשר עם המבנים מושאי העתירה. כידוע, על דרך הכלל לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות בקביעת מדיניות הפיקוח והאכיפה, המושפעת גם (כמובן) מן המשאבים המוגבלים-תמיד המצויים בידיהן. בית המשפט יהיה נכון להתערב בשיקול דעתן של הרשויות רק במקרים החריגים שבהם מתנערות הרשויות מאכיפת החוק או כאשר נמצא כי נפל פגם מהותי בשיקול הדעת (בג"ץ 4681/15 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ' השר להגנת הסביבה, פסקה 3 (17.3.2016); עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 8 (23.3.2016)). ואולם, ענייננו אינו נופל בגדר המקרים החריגים האמורים. טענת העותרת כי מן המבנים נשקף פוטנציאל לסיכון ביטחוני נטענה בעלמא, וכעולה מתגובת המשיבים בפועל לא הועברו אליהם פניות כלשהן מהמפקד הצבאי - המופקד על ביטחון האזור - התומכות בטענה. גם הטענה כי מן המבנים נשקף סיכון בטיחותי לא מצדיקה התערבות בסדרי העדיפויות בהליכי הפיקוח והאכיפה, וגם בהקשר זה מקובלת עלינו טענת המשיבים לפיה מטבע הדברים כמעט מכל בניה בלתי חוקית נשקף סיכון בטיחותי, ועל כן בכך בלבד אין כדי להצדיק התערבות בסדרי העדיפויות בפיקוח ובאכיפה.

6.סוף דבר - העתירה נדחית.

ניתן היום, ז' באייר התשע"ו (15.5.2016).