אחמד מוחמד חוסין גו'ואמיס ז"ל ואח' נ' שר האוצר ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

העתירה

1.זוהי עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים לנמק מדוע לא ישיבו לעותרים את בעלותם בחלקה 44 גוש 17584 (להלן: החלקה) המצויה בתחומי המועצה המקומית בית זרזיר, המשיבה 5.

במסגרת העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, אשר יורה למשיבים להקפיא הליכים של הכנת תכניות חדשות ו/או כל מכרז למכירת החלקה. יצוין, כי לנוכח הסכמתם של המשיבים 2-1 למתן צו ביניים, ניתן ביום 7.2.2016 צו ביניים כמבוקש.

2.לטענת העותרים, החלקה הייתה שייכת לאביהם המנוח (להלן: המנוח) והופקעה בשנת 1977 על ידי שר האוצר, לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות), וזאת במסגרת תכנית מתאר מפורטת ג/1707. עוד טוענים הם, כי בשנת 1984 נרשמה החלקה, באופן בלתי חוקי, על שמה של מדינת ישראל במקום על שמה של הרשות המפקיעה, המועצה האזורית קישון.

הטענה המרכזית בעתירה היא, שדינה של ההפקעה להתבטל, מכיוון שעד היום, כ-40 שנים לאחר ההפקעה, לא מומשה מטרתה. יתרה מכך, לטענת העותרים, ההפקעה בוטלה, הלכה למעשה, על ידי תכנית מתאר ג/16443, מיום 17.3.2011, שביטלה את הדרך שעוברת בחלקה, כפי שנקבע בתכנית מתאר מפורטת ג/1707.

תגובות המשיבים

3.המשיבים 2-1 הגישו תגובה מקדמית לעתירה, ועמדתם היא כי דינה של העתירה להידחות על הסף, ממספר טעמים:

(1) אי מיצוי הליכים - העותרים נמנעו מלפנות למשיבים עובר להגשת העתירה.

(2) הסתרת עובדות רלוונטיות ואי ניקיון כפיים - העותרים נמנעו מלציין, כי ניהלו שני הליכים קודמים בסוגיה נשוא העתירה: (1) עתירה מנהלית שהוגשה בבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"מ 15903-02-14), שגם במסגרתה התבקש ביטול ההפקעה של החלקה שבנדון. עתירה זו נמחקה בהסכמה; (2) המרצת פתיחה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 10745-01-15), במסגרתה ביקשו פסק דין הצהרתי לפיו המנוח הוא הבעלים בחלקה. תובענה זו נמחקה מחוסר מעש.

(3) קיומו של סעד חלופי - לטענת המשיבים 2-1, הפקעת החלקה בשנת 1975 נעשתה מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ומכוח פקודת הקרקעות, ובמסגרתה יועדה החלקה לדרך. בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת נערך הסדר קרקעות באזור, כאשר החלקה נכללה בהסדר זה, וכתוצאה מההסדר נרשמה החלקה כחלקת דרך בבעלות מדינת ישראל. על תיקון ברישום חולש סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר), כשהליך זה מקומו בבית המשפט המחוזי; ואילו ככל שהעותרים מבקשים לתקוף את ההפקעה התכנונית, הרי שהעניין מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

(4) שיהוי - העותרים אינם מבארים מדוע השתהו עם פנייתם כחמש שנים לאחר שחלה ההתפתחות התכנונית שבגינה הם מבקשים את ביטול ההפקעה.

4.המשיבה 3 סבורה אף היא כי דינה של העתירה להידחות על הסף. לטענתה, הסעד המבוקש כלל אינו יכול להינתן לעותרים שכן הם אינם הבעלים של החלקה, שכן זו רשומה על שם מדינת ישראל מכוח הליכי הסדר שנערכו בשנת 1984. אי לכך, העותרים נעדרי כל מעמד או זיקה ביחס לחלקה. ממילא, הדרך לתקוף את הליכי ההסדר היא רק באמצעות פקודת ההסדר, ולא באמצעות עתירה לבית משפט זה. כמו כן, טוענת המשיבה 3 לחוסר ניקיון כפיים מצד העותרים, שנמנעו מלפרוש בפני בית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות, לרבות העתירה המנהלית שאותה הגישו במטרה זהה.

5.המשיבה 4 הגיעה ל"הסדר" עם העותרים, לפיו ככל שהדבר תלוי בה, אין לה התנגדות לביטול ההפקעה, ואילו לעותרים ו/או למי מטעמם לא יהיו דרישות ו/או טענות ו/או תביעות נוספות כלפיה בכל הנוגע לעניינים העולים מהעתירה.

6.המשיבה 5 מתנגדת לסעד המבוקש בעתירה שכן לדבריה ביטול ההפקעה יביא למצב שבו שכונה שלמה תיוותר ללא דרך גישה ויגרום לחסימת הליכים תכנוניים עתידיים.

הכרעה

7.מדובר בקרקע אשר נרשמה על שמה של מדינת ישראל במסגרת הליכי הסדר. לרשותם של העותרים עומדים סעדים חלופיים אפשריים (שאין בכוונתנו להביע עמדה ביחס לסיכויי הצלחתם), הן לתקיפת הרישום בהליכי ההסדר הן לעניין הסעד של ביטול ההפקעה המקורית. עליהם להחליט איזה מן הפעולות השלטוניות הללו ברצונם או ביכולתם לתקוף ובהתאם לכך לנקוט בהליך הרלוונטי. מכל מקום, בית משפט זה אינה הערכאה המתאימה לשם כך.

8.בנסיבות אלה, נדחית העתירה על הסף. מטבע הדברים, גם צו הביניים מבוטל.

בנסיבות העניין, אני רואה לנכון לחייב את העותרים בשכר טרחה והוצאות לטובת המשיבים, כדלקמן: 2,000 ש"ח למשיבים 2-1, 2,000 ש"ח למשיבה 3 ו-2,000 ש"ח למשיבה 5 (סך הכל 6,000 ש"ח).

ניתנה היום, ג' באייר התשע"ו (11.5.2016).