אסעד סמיר עבד אלקאדר חאמד נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.זוהי עתירה למתן צו על-תנאי, במסגרתה ביקש העותר להורות למשיבים לאפשר את כניסתו לירושלים לשם קיום ראיון בשגרירות האמריקאית שהיה קבוע ליום 3.7.2018. ביום 28.6.2018 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים, במסגרתה נטען כי דין העתירה להידחות, על הסף ולגופה: על הסף, נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים; לגופה, בשל העובדה שהעותר לא הגיש בקשה מתאימה, בהתאם ל'נוהל הנפקת היתרי כניסה לישראל לצורך ביקור בקונסוליה/שגרירות'. לצד זאת ציינו המשיבים, כי "לאחר בחינה עדכנית של המידע בעניינו של העותר אגב בחינת העתירה שבכותרת, ככל שתתקבל במת"ק בקשה מטעם העותר לכניסה לישראל לצרכים מיוחדים, נכון לנקודת זמן זו, גורמי הביטחון לא יתנגדו לכניסת העותר ליום אחד (ללא לינה) לשטח ישראל, לטובת קיום הריאיון המבוקש, וזאת בליווי בגיר שאינו מנוע בטחונית" (סעיף 10 לתגובה).

2.נוכח האמור בתגובה המקדמית, ביקשנו מאת העותר להגיש הודעת עדכון האם עודנו עומד על עתירתו. ביום 4.7.2018 הגיש העותר הודעת עדכון, ולפיה חרף הגשת בקשה מתאימה, לא עלה בידו לקבל היתר כניסה ולהגיע לראיון שנקבע בשגרירות. לפיכך ביקש העותר לשוב ולהגיש הודעת עדכון, לאחר שייקבע מועד חדש לראיון. ביום 2.8.2018 הגיש העותר הודעת עדכון נוספת, לפיה נקבע לו ראיון בשגרירות ליום 29.8.2018. בהודעתו התחייב העותר לשוב ולעדכן בהקדם האם התייתר הדיון בעתירה.

3.ביום 6.9.2018 הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות. בבקשתו עדכן העותר, כי ביום 26.8.2018 קיבל היתר כניסה לשם השתתפות בראיון שנקבע לו, ובכך התייתר הדיון בעתירה. לצד זאת טען העותר, כי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה יש לפסוק לטובתו הוצאות בגין הגשת העתירה. לדבריו, פנייתו למשיבים עובר להגשת העתירה לא זכתה להתייחסות, ורק הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת מענה ענייני מטעם המשיבים. מנגד טענו המשיבים, כי הבקשה חסרת בסיס, מוטב היה אלמלא הוגשה מלכתחילה, וביקשו לפסוק הוצאות לטובתם בגין הכנת התגובה לבקשה. לטענת המשיבים, בנדון דידן היה מקום לדחות את העתירה על הסף ולגופה, נוכח קיומו של סעד חלופי, ובשים לב לכך שהעותר לא הגיש בקשה מתאימה. אף על-פי כן, לפנים משורת הדין, בחנו המשיבים את עניינו של העותר אגב העתירה, והבהירו כי לא יתנגדו לכניסת העותר לטובת קיום הראיון. בנסיבות אלו, ברי כי אין הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותר.

4.משניתן לעותר הסעד המבוקש על-ידו, הדיון בעתירה התייתר ודינה להימחק. בנסיבות העניין, לא ראינו הצדקה לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

5.העתירה נמחקת אפוא, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"א בתשרי התשע"ט (20.9.2018).