שלווה גבוניה נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יוענק לו מעמד בישראל מכוח חוק השבות, תש"י-1950. לטענת העותר הינו בן לאישה יהודיה, בעל אזרחות גרוזינית, השוהה בארך מאז יום 10.9.01. העותר הגיע לארץ מצויד באשרת תייר מסוג ב/2 בתוקף לחודש אחד, אשר הונפקה לו בשגרירות ישראל בטביליסי אשר בגרוזיה. לדבריו נמלט מעיר הולדתו שבחבל אפחזיה עקב מלחמת אזרחים שפרצה במקום, ובשגרירות ישראל בטביליסי נאמר לו כי עם הגעתו ארצה יוסדר מעמדו. על פי האמור בכתב העתירה פנה העותר למשיב 1 בסמוך להגעתו לארץ בניסיון להסדיר את מעמדו בארץ אך לא זכה לכל מענה, עד שלאחרונה הודע לו כי תוקף דרכונו פג וכי לא ניתן להתייחס לפניותיו. עוד נטען בכתב העתירה כי החל מיום 18.5.2005 נרתם בא כוחו של העותר לסייע לו אך גם פנייתו נותרה ללא התייחסות. העותר לא צירף לעתירתו כל מסמך התומך בטענותיו בנוגע ליהדותו, ואף לא מסמך המעיד על פניות שערך במהלך שנות שהותו בישראל לגורמים השונים בניסיון להסדיר את מעמדו בה, למעט מכתב בא כוחו ללשכת מינהל האוכלוסין בעכו, אשר נשלח שבוע קודם למועד הגשת העתירה. בתגובתו המקדמית של המשיב נאמר כי העותר אינו מוכר לרשויות משרד הפנים בשמו כפי שזה מופיע בעתירה או בדרכונו, אשר צילום ממנו צורף לעתירה.

2.בשים לב להחלטת השופט חשין בבג"ץ 6025/04 בדרי גלאשוילי בן ראובן נ' מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם), שנסיבותיו היו דומות מאוד לנסיבות הנטענות על ידי העותר, בקשתי מהמשיבים בהחלטתי מיום 22.9.2005 להודיע אם מקובל עליהם שתינתן לעותר שהות בת 45 ימים על מנת לפנות לרשויות ולהסדיר את מעמדו. המשיבים הודיעו כי אין הם מתנגדים להצעה זו, ואף ציינו כי אם יגיש העותר בקשה לא יורחק הוא מן הארץ כל עוד יימשך הטיפול בה.

3.נוכח האמור בהודעה האמורה העתירה התייתרה והיא נמחקת.

ניתן היום, כ"ט אלול, תשס"ה (3.10.2005).