ד"ר לריסה דיוגובסקי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

עניינה של העתירה בבקשת העותרות לקבלת אשרת עולה לעותרת 2. העותרת 1, היא אזרחית ותושבת ישראל, אשר עלתה ארצה מכוח חוק השבות בשנת 1992 לאחר שהוכרה על-ידי בית-הדין הרבני כיהודיה מצד סבתה, אם אמה. העותרת 2, כנטען בעתירה, היא אמה של העותרת 1.

מן העתירה וצרופותיה עולה, כי פנייתה הראשונה של העותרת 2 בבקשה לקבלת אשרת עולה, נעשתה לכאורה ביום 9.6.2005 בשגרירות ישראל בקייב. משלא נתקבלה כל תשובה, פנו העותרות באמצעות בא-כוחן ביום 4.8.2005 במכתב אל המחלקה הקונסולרית במשרד החוץ במסגרתו שבו וביקשו כי תאושר לעותרת 2 קבלת אשרת עולה. המכתב נשלח באמצעות הפקסימיליה והעתק ממנו נשלח גם אל שגרירות ישראל בקייב ואל הסוכנות היהודית. משלא נתקבל כל מענה, הגישו העותרות ביום 22.8.2005 עתירה לבית-משפט זה.

דין העתירה להידחות על הסף, שכן העותרות לא מיצו את ההליכים המינהליים בטרם פנו לבית-משפט זה. כפי שעולה מן העתירה, העותרת 1 עלתה ארצה כבר בשנת 1992, כך שבמשך שנים המשיכה העותרת 2 להתגורר באוקראינה, תוך שהיא נמנעת מלבקש אשרת עולה על-מנת לעלות לישראל. פנייתה הראשונה של העותרת 2, בה ביקשה לקבל אשרת עולה מכוח ההכרה ביהדות בתה, העותרת 1, נעשתה כנטען על-ידה רק בחודש מאי 2005, בחלוף כ- 13 שנים מאז הוכרה בתה כיהודיה על-ידי בית-הדין הרבני. פנייה זו נעשתה בשגרירות ישראל באוקראינה. עובר להגשת העתירה, לא פנו העותרות אל משרד הפנים, ואף פניית בא-כוחן במכתב מיום 4.8.2005 באמצעות הפקסימיליה נעשתה אל משרד החוץ, עם העתקים אל שגרירות ישראל בקייב ואל הסוכנות היהודית בלבד. בנסיבות אלו, נראה כי פרק הזמן שחלף מאז פנו המערערות אל המשיב 3, אין די בו כדי לאפשר למשיב לבצע בדיקה מתאימה מול המשיב 2, וכדי לקבל החלטה בדוקה ושקולה בבקשת העותרת

2.מכל מקום, היה על בא-כוח העותרת לפנות למשיב 2 ולמצות את ההליכים המתקיימים ברשות המופקדת על הטיפול בבקשה בטרם יפנה לבית משפט זה. בשלב זה העתירה מוקדמת.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ה (2.10.2005).